הקרב על הדגל
פרופ’ אריה אלדד
באוניברסיטת בן גוריון בנגב ציינו השבוע סטודנטים ערבים ועוזריהם היהודים את “יום הנכבה”. בהפגנה הונפו – באישור האוניברסיטה – דגלי אש”פ, שהם קוראים להם “דגלי פלשתין”. זה ארגון טרור וזו יישות אויב. ראש העיר באר שבע, רוביק דנילוביץ הזדעזע. ופנה במכתב מחאה חריף לנשיא אוניברסיטת בן גוריון, פרופ’ דניאל חיימוביץ.
בן גוריון הוא האיש שבכוח נחישותו הציונית הוביל את מנהלת העם להכריז בה’ באייר תש”ח על הקמת המדינה. לנו הוא מקים המדינה. לאויבינו , מבית ומחוץ, הוא “אבי הנכבה”. זו גרסת השקר שהם מפיצים, סיפור כישלונם בניסיון להשמיד שש מאות אלף יהודים ואת מדינתם. על תוקפנותם וכישלונם הם שילמו מחיר . שלוש שנים לאחר תום מלחמת העולם השניה זה היה מחיר קל יחסית למה ששילמו גרמניה ויפן , המדינות שפתחו במלחמה והובסו בה.
אבל ערביי ישראל מטפחים את השקר שלהם בדבקות. וגם מבולבלים ומתוסבכים מבני עמנו החיים ברגשי אשמה על ש”גזלנו” מהערבים את מולדתנו – אימצו אותו. יום העצמאות שלנו הוא יום אבל להם. ואם ימשיכו בניסיונותיהם להשמיד את המדינה או לכרסם בה אט אט מבית – אולי יזכו לעוד ימים כאלו. אבל בינתיים, באוניברסיטה ע”ש בן גוריון, מציינים את “הנכבה” ומניפים את דגלי האויב הערבי – לא כמעשה חתרני ומרדני אלא באישור השלטונות האקדמיים:
“יומיים אחרי יום הגיוון הבינלאומי ” כתבה הנהלת האוניברסיטה, “נוכחנו שוב לראות שהקמפוס שלנו מכיל סטודנטים וסטודנטיות מכלל החברה הישראלית, המחזיקים במגוון דעות והשקפות. האוניברסיטה מהווה נקודת מפגש, בה ניתן להתוודע ולהכיר מקרוב אנשים, רעיונות ותפיסות עולם שונות. חוות דעת של היועץ המשפטי של הממשלה שקיבלנו היא שמותר למפגינים להניף את הדגלים… אנו גאים בסטודנטים שלנו משני קצות המתרס, שהשכילו להביע את דעתם ולמחות באופן דמוקרטי”.
הנה כי כן: קל להבין איך תקינות פוליטית מעוותת עלולה לזרז התפשטות גידולים ממאירים.
דגלי האויב הונפו באוניברסיטה ומולם דגלי ישראל. והצבועים האקדמיים מגלגלים עיניים ורואים כאן “מגוון דעות”. “שני צידי המתרס”. כאילו אוניברסיטת בן גוריון היא גוף של האו”מ, היכול להשוות את דגל המדינה עם דגל מי שמשלם מיליארד וחצי ₪ מידי שנה למחבלים רוצחים. כשמלמדים ברשות הפלשתינאית היסטוריה, וגיאוגרפיה, ו”נכבה” מוצגת בפני הילדים מפת “פלשתין” צבועה בצבעי הדגל הזה, מהירדן לים בה מדינת ישראל אינה קיימת . ועל המפה והדגל הזה מחנכים דורות של מחבלים, וזהו דגלו של ארגון הטרור אש”פ שנלחם ב”כיבוש” אבל נוסד ארבע שנים לפני מלחמת ששת הימים כלומר נלחם בעצם קיומה של מדינת ישראל. אבל אם הדגל הזה יונף בארץ שוב ושוב – נתרגל. מנגנוני החיסון שלנו לא יזדעקו כשיראו דגלי אויב ברחובותינו. האם הפרופסור לביולוגיה חיימוביץ אינו יודע שדיכוי מנגנוני החיסון מזרז התפשטות תהליכים ממאירים?
באוניברסיטת בן גוריון, כך על פי תשובת פרנסיה הפוסט-ציוניים “ניתן להתוודע ולהכיר מקרוב אנשים, רעיונות ותפיסות עולם שונות.”. כי זה להבנתם כנראה שורש הסכסוך בין יהודים וערבים בארץ ישראל. לא מלחמת דת או סכסוך טריטוריאלי. לא התנגשות בין שתי אידיאולוגיות סותרות אלא בעיה של “חוסר היכרות” ואם “נתוודע” נוכל כנראה לפתור את הסכסוך. הבעיה של יהודי גרמניה ערב ההשמדה היתה כנראה שהגרמנים לא הכירו אותם. וזו כנראה גם היתה בעייתם של יהודי חברון בטבח תרפ”ט כשנשחטו בידי שכניהם הערבים. מאות שנים חיו זה לצד זה. זה בתוך זה, אבל הרוצחים הערבים פשוט לא “התוודעו” לא הכירו את הרוקח והרופא שטיפלו בהם. ולכן תנו לאויבים מבית להניף את דגליהם באוניברסיטת בן גוריון.. ומשם יצאו להשתולל ברחבי הנגב , כך יתוודעו אליהם לא רק הסטודנטים אלא כל היהודים בנגב.
ובשולי הדברים – כתב “כאן” בדרום אסף פוזיילוב, חשף גם את השקר בתגובת האוניברסיטה . הוא פנה ליועמ”ש והסתבר לו כי “לא היתה פנייה של האוניברסיטה ליועמ”ש ולא התקבלה תגובה.”
החוק שאסר הנפת דגל אש”פ לא בוטל בעקבות הסכמי אוסלו, אבל היועצים המשפטיים לממשלה קבעו לפני שלושים שנה כי אין לאכוף אותו לאחר חתימת ההסכמים, כי לכאורה אש”פ חדל להיות ארגון טרור. אבל הוא לא.
למחרת “יום הנכבה” באוניברסיטת בן גוריון התפרסמה הידיעה כי ב”אוניברסיטה הפתוחה” אישרו הפרופסורים בועדת המשנה ללימודי הרוח והחברה הצעה לשנות את שמו של אחד ממסלולי הלימוד מ”לימודי ארץ ישראל” ל”לימודים ישראליים ופלשתיניים”. הנה כי כן, מגוון דעות, שני צידי המתרס. פלורליזם. משקל שווה לנו ולאויבינו. והתהליך הממאיר הזה מכרסם מבית. בתוך האקדמיה. וכך ישטפו את מוחות הסטודנטים שיבואו ללמוד ומחר יהיו המורים בבתי הספר היסודיים והתיכונים. בכפרים הערבים ובערי ישראל. “לימודי נכבה” במימון משרד החינוך. התארים של האוניברסיטה הפתוחה מוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה. למה יצטרך הסטודנט לכתת רגליו עד ביר זית או “א-נגאח?”. לימודי הנכבה שווים לכל נפש ליד הבית. ואפילו בהתכתבות.
וכבר שומעים את הקולות של אלו שמזמן איבדו את זה. אלו המסרבים להתרגז מדגלי האויב בערינו. אלו שבאמת גם לא מתרגשים למראה דגל ישראל מתנוסס. שמתנגדים למצעד הדגלים ביום ירושלים. “מה זה דגל?” הם שואלים, “סמרטוט בד בקצה מוט?”
שנתיים לפני הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, בו הונף לראשונה “הדגל הציוני” שהפך לימים לדגל מדינת ישראל, כתב הרצל לברון הירש על חשיבותו של הדגל. “עשוי אתה לשאול בלגלוג: ‘דגל? מה זה? מוט עץ ועליו פיסת־בד?’ לא, אדוני, דגל הוא הרבה יותר מזה. בדגל מוליכים בני־אדם… למען דגל, בני אדם חיים ומתים. על־פי האמת הרי זה הדבר היחיד לשמו מוכנים הם למות בהמונים, אם מחנכים אותם לזאת”.]
אויבינו מחנכים את ילדיהם וצעיריהם ללכת אחרי דגלם. לגרש אותנו מארץ ישראל ולרשת אותנו. ואצלנו אקדמאים פוסט ציונים, אנטי ציוניים או סתם שמאלנים-רדיקלים-תקינים-פוליטית הסוגדים לדת הפרוגרסיבית – מאפשרים לאויב מבית להפיץ את שקריו במוסדות האקדמיים שלנו ולהניף את דגלו. אבל בדגל ישראל הם רואים סמל ללאומנות חשוכה ונבערת , משהו שאין להניפו אם הוא מרגיז ערבים. שרים וחברי כנסת מהשמאל הפוסט ציוני מתנגדים למצעד הדגלים ביום ירושלים לא כיון שהם חוששים שמא הערבים ישתוללו . זה רק התירוץ. הסיבה האמיתית היא שהשמאל הישראלי מבקש לסרס כל רגש לאומי בעם ישראל אך מעריץ כל ערבי וערביה המבטאים רגש כזה. מה שאצלנו “לאומנות” אצלם הוא ” זכות ההגדרה העצמית”.
ומה לעשות?
תורמים ומוסדות אנטי ישראלים מממנים חלק גדול מהסחף השמאלי הרדיקלי הזה. אין לי ספק כי אם מנין תורמים חשובים יודיעו על הפסקת תמיכה במוסדות אקדמיים המאפשרים להניף דגלי אש”פ ומלמדים את “הנאראטיב” הפלשתינאי – אפילו האדוקים באנטי- ציונים יכשכשו בזנבם בהכנעה. אם סטודנטים יחרימו אוניברסיטאות ומכללות כאלו – ראשי האוניברסיטאות יחששו לעתידם. אם שמותיהם של מי שתמך בהסבת לימודי ארץ ישראל ל”לימודים ישראלים ופלשתינאים” יפורסמו לדיראון – הם יחפשו עבודה בביר זית או באירלנד, כי רוב הציבור כאן שפוי, השנאה העצמית מקננת בעיקר באקדמיה. .
כתבות נוספות
