הקבינט מציג : כניעה.
פרופ’ אריה אלדד
כל מי שרצה לדעת מראש אם הפעם נכה את החמאס שוק על ירך או ששוב נתגלה כסמרטוטים , לא היה חייב לשתול מכשירי ציתות במטכ”ל או בחדר ישיבות הממשלה. די היה לו להאזין לדברי נתניהו בפריס, בתחילת השבוע . נתניהו אמר בפשטות – לא תהיה מלחמה.
גם אם דיבר עם כתבים מדיניים בעברית וכוון לאזני אזרחי ישראל – ידע בודאי כי ראשי החמאס, כמו גם החיזבאללה ואיראן שומעים ורושמים לפניהם.
אפשר ובדבריו, שנאמרו מעמדת המדינאי המנוסה השקול והאחראי ניסה לפצות על קיתונות הלעג והבוז שנשפכו על ראשו לאחר העברת מזוודות הדולרים הקטאריים לחמאס- עסקת הפרוטקשן הראשונה בהיסטוריה שתועדה בשידור טלויזיוני חי – אך הוא גם היה מודע בודאי כי דליי שופכין דומים נשפכו על ראשי החמאס בעזה, שהואשמו על ידי מדינות ערב ואבו מאזן במכירת “ההתנגדות” תמורת חופן דולרים. אולי לרגע שמח נתניהו, שלא רק הוא ספג, גם שותפיו לעסקה, סינוואר וכנופייתו , לא יצאו יבשים. אבל היה עליו להבין כי חמאס ינסה לשקם את תדמיתו “הבוגדנית” על חשבוננו . ואם היה קמצוץ של הרתעה שעוד מנע מהחמאס לפעול מיד – בא נתניהו ומחק אותו בפריס, והניח את דעתם כי הם יכולים לעשות כמעט כל מה שירצו – ישראל לא תצא למלחמה.
ואז באה התקלות הגבורה של חיילי היחידה המיוחדת וסא”ל מ’ בעזה – וסיפקה לחמאס הזדמנות מיידית למחיקת “הכתם”.
כל מי שרצה לדעת מראש איך יחליט הקבינט המדיני-בטחוני שלנו שישב שבע שעות ביום ג’ השבוע לא היה צריך להמתין עד לתום הישיבה. לא היה צריך אפילו להמתין לתחילתה. אם נתניהו היה רוצה להכות בחמאס – הוא היה עושה זאת בפורום מצומצם מאד וקוטף לעצמו את זרי התהילה. אבל כדי להיכנע (וגם כדי לצאת למבצע קרקעי עם פוטנציאל הסתבכות) – רצוי לחלק את האחריות הציבורית עם כל השותפות הקואליציוניות, כלומר : כל מפלגות הימין. גם כשהזעם על הכניעה המבישה יכרסם בבסיס התמיכה שלו – לא תהיה לרוב בוחריו אלטרנטיבה טובה, כי גם “הבית היהודי” ו”ישראל ביתנו” ו”כולנו” יושבים באותה סירה המפליגה לחופי החרפה והכניעה לטרור. וההצהרות המתלהמות של לפיד וציפי לבני מצחיקות אפילו את האופוזיציה. זו לא היתה “החלטה אמיצה” של נתניהו. הוא מסתכן באמת.
כל מי שרצה לדעת איך יחליט הקבינט לא היה צריך להמתין עד לסוף הישיבה. הקבינט התכנס קצת לפני השעה 10:00. כבר ב10:32 פרסם צה”ל הודעה ובה שורת הקלות לגבי הצורך לשהות במרחבים מוגנים בדרום. זאת אף שאזעקות “צבע אדום” נשמעו גם אחר כך, ורקטות נפלו בשטח. האם צה”ל ידע מה ששרי הקבינט עוד לא ידעו? ומילא צה”ל. הוא אמור לדעת, ( מה גם שההחלטה סוכמה מראש עם הרמטכ”ל). אבל כבר בשעה 1230 לערך החלו צלמי אלג’זירה שעמדו בתצפית מול עזה לקפל את הציוד והודיעו לעמיתיהם, הכתבים הישראלים והזרים ש”הכל נגמר, אפשר ללכת”. ובכל זאת. הקבינט המשיך לשבת. ההצגה חייבת להימשך, כי אם הדיון יסתיים אחרי שעתיים לא תהיה לכניעה מראית עין של שיקול עמוק והתלבטות קשה.
האם לא ידעו שרי הקבינט הנכבדים שהם משמשים ניצבים בהצגה? האם לא הבינו שנתניהו זקוק להם רק כדי שיהיו שותפים לכניעה אותה סיכם קודם לכן עם ראשי מערכת הביטחון? האם לא הבינו שליברמן, כמו ליברמן, יקפיד כמו תמיד להביע התנגדות, רק כשהוא בטוח שיהיה במיעוט ואין חשש חלילה שמישהו יאשים אותו שבגללו יצאו למלחמה? והאם ליברמן אינו מבין שאיש בציבור כבר לא קונה את הפוזה הלוחמנית שלו? גם לא את הודעת ההתפטרות הדרמטית והצפויה מראש שלו, למחרת הכניעה, כשגמר להעריך את הנזקים הפוליטיים שנגרמו לו. כי ליברמן, כמו ליברמן, תמיד יעדיף ללכת לבחירות מעמדת האופוזיציונר ולא מעמדת מי שאשם, או שותף למחדל .
וכמוהו גם שלושה שרי הקבינט האחרים ש”התנגדו”, ומיהרו לאחר הישיבה לפרסם את התנגדותם להפסקת האש, אף שלא טרחו אפילו לדרוש להעמיד את הצעת ראש הממשלה להצבעה, שלא לומר – לאיים בתוך הישיבה בהתפטרות מהממשלה אם זו לא תשקם הפעם את ההרתעה, לא להיות כסמרטוטים, לאחר שספגנו מאות רקטות, הרוג, פצועים קשה, בתים הרוסים, אלפי ילדים מוכי חרדה ורבבות אזרחים מיואשים ממשלתם – ולהסתפק בהריסת כמה בניינים בעזה אחרי הקשה מנומסת בגג כדי לוודא שחלילה לא יהיו לחמאס הרוגים רבים והוא לא יסכים להפסיק את האש.
נתניהו לא היה נושא את נטל הכניעה על גבו לולא ידע כי יהיו מי שידליפו מדיון הקבינט כי כל ראשי מערכות הביטחון: הרמטכ”ל ואלופי צה”ל שהשתתפו, ראשי השב”כ והמוסד, המליצו שלא לפתוח במבצע צבאי רחב ו”הקבינט אימץ את המלצתם” תוך שהוא מנחה אותם, למען הפרוטוקול הסובל הכל “להמשיך בפעולות ככל שיידרש”. נתניהו גם היה סמוך ובטוח כי לצד אלו שיצאו מהדיון ויספרו שהם התנגדו – יהיו די אחרים שיספרו שהיו באמת כמה “רעיונות אחרים” אך איש מהמתנגדים לא דרש הצבעה ולא הטיל על השולחן אולטימטום. ולמה המליצו כך כל ראשי מערכת הביטחון? כי גם הם שמעו את ראש הממשלה מפריס, וידעו היטב כי על כל מחיר שישראל תיאלץ לשלם כדי לשקם את הריבונות וההרתעה – הם יתנו את הדין. הם ולא הוא. נתניהו גם היה סמוך ובטוח כי יהיו גם חברי קבינט אמיצים שיסכימו להתייצב באולפני הטלויזיה כדי לספוג את הלעג המוצדק של המראיינים והפרשנים – מימין ומשמאל- על הפער העצום בין ההצהרות המתלהמות והאיומים החריפים ערב ההתלקחות ובין ההחלטות העלובות בעיצומה.
ההחלטה החלולה :” הקבינט הנחה את צה”ל להמשיך בפעולות ככל שיידרש” מגוחכת יותר מסתם התקפלות. אחרי שהפחידו את החמאס למוות בחודשים האחרונים ב”מכה כואבת” מכה כואבת מאד” “מכה עוד יותר כואבת מאד” האם מישהו בקבינט חושב שהפעם, אחרי שירה 460 רקטות ולא קרה לו כלום, ייבהל החמאס מ”להמשיך בפעולות ככל שיידרש”?
אבל כנראה שההחלטה הזאת, שפורסמה, היא רק קצה הקרחון. כי בשקט בשקט, בסתר, נתניהו ודאי הנחה את המטה לביטחון לאומי לכנס בדחיפות צוות מומחים שתפקידו למצוא מילה חדשה ל”כניעה”. אחרי ש”הסדרה” התגלתה כתשלום דמי פרוטקשן לחמאס ו”הכלה” התבררה כפינוי פצועים וסילוק הריסות מהרחובות בשדרות ומחוצות אשקלון, “שביתת הנשק” התפגרה בששת הימים וה”הודנה” נשחקה עד דק באינתיפדה השניה, ב”גשמי קיץ” ו”חורף חם” , ה”תהדייה” נקברה קבורת חמור ב”עופרת יצוקה” ו”עמוד ענן”, ו”הבנות צוק איתן” התמסמסו ברגע שישראל לא הגיבה לבלוני התבערה והנפץ, ופריצות הגדר. ואם נזכור כי “ההבלגה” כבר פשטה את הרגל בשנות השלושים של המאה שעברה ו”ספיגה” נקברה עם חללי המעוזים בתעלת סואץ בהתשה ובמלחמת יום הכיפורים – התעורר צורך דחוף במונח מכובס חדש שיימכר לציבור כדי לכסות את ערוות הנכנעים. אנו סמוכים ובטוחים כי לא אלמן ישראל ומומחי השיווק והיח”צ ימציאו לנו מונח חדש . זה אולי לא דחוף כמו להחליט אם הולכים לבחירות מיד או אחר כך. אבל נתניהו דואג גם לעתיד, לא רק למחר בבקר. לחיי הכניעות שבדרך.
ועוד פצע אחד ממשיך לצרוב ולהתמגל ומאיים להפוך למורסה : גופות הדר גולדין ואורון שאול , והאזרחים הישראלים החיים שבידי החמאס. לפחות את אלו יכלה ממשלת ישראל לתבוע במחיר הכניעה. אבל אין בממשלה הזאת מי שיציב זאת כאולטימטום.
כתבות נוספות
