הפלשתינאים כאויב ( התפרסם בכותרת “אין פרטנר” במעריב 13 דצמבר 2016

הפלשתינאים כאויב
פרופ’ אריה אלדד

מרואן ברגותי, אסיר בכלא ישראל שנידון לחמישה מאסרי עולם על רצח יהודים נבחר בשבוע שעבר במקום הראשון בבחירות לוועד המרכזי של פת”ח. זהו ארגון טרור מוכר ( רשמית בישראל מ31 באוגוסט 1986) שהתגאה לאחרונה בפרסום רשמי שלו שהרג עד כה 11000 ישראלים. הפת”ח הוא הבסיס ל”ממשלה” של הרשות הפלשתינאית. והרי תזכורת קצרה לכל השמאלנים המבקרים את ברגותי בכלא ורואים בו “לוחם חופש” או “אסיר פוליטי” : ברגותי טען שהוא תמך רק ברצח חיילים ומתנחלים, כולל נשים וילדים אך בית המשפט קבע שהוא מימן ותמך גם בפיגועי התאבדות בתוך הקו הירוק. במקום השני בבחירות זכה מחבל אחר, ג’יבריל רג’וב, לשעבר אסיר עולם ששוחרר בעסקת ג’יבריל, הפך סגנו של אבו ג’יהאד שחוסל בתוניס ומי ששיגר ארצה סוכן שהיה אמור לרצוח את אריאל שרון.הבחירות בשניים האלה לצמרת מעידה יותר מכל על הציבור הבוחר.
יהיו בנו האומרים : אכן, הם היו מחבלים, אבל זנחו את הטרור ובחרו בדרך המדינית. וגם אצלנו היו, להבדיל אלף הבדלות, בגין ושמיר ראשי מחתרות לוחמות בימי הבריטים, שהפכו ראשי ממשלה. אין כמובן שום דימיון כי מלחמתנו נגד הבריטים הסתיימה ב15 במאי 1948, ומלחמת הערבים בנו נמשכת 140 שנה והם מבטיחים להמשיכה “עד הניצחון”. יו”ר הרשות, אבו מאזן,שנבחר שוב בבחירות הללו ל”ראיס”, יו”ר הרשות, אמר בנאומו כי “פת’ח הוא הכדור הראשון, האבן הראשונה.” הוא עדיין תומך ב”פתרון שתי המדינות” אך מעולם לא הוציא מפיו את המשך המשפט : “מדינה יהודית ומדינה ערבית”. הוא מכחיש שואה ותיק שפרסם ספר ש”הוכיח” כי בהשמדה באירופה נרצחו לכל היותר 800,000 יהודים כי ספיקת תאי הגז והמשרפות לא הייתה מסוגלת ליותר מזה, הגדיר אחת מפעולות צה”ל בעזה ( אחרי השתלטות החמאס עליה) “כגרועה מהשואה”. הוא טוען שהוא מתנגד לטרור. רבים בשמאל הישראלי וגם במערכת הביטחונית רואים בו מנהיג ערבי “מתון”, חרדים מהיום שאחריו, ודורשים לשוב למסלול של שיחות מדיניות עימו על בסיס התכנית להקים מדינה פלשתינאית בגבולות 67. זה לא יקרה כמובן כי אבו מאזן אינו רוצה באמת בהקמת מדינה כזאת, הוא סרב לקבל מאהוד אולמרט 97% משטחי יו”ש ( ופיצוי קרקעי על השאר) וחצי ירושלים. הוא אינו מוכן להכיר במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, תובע את שיבת “פליטי 48″ ( כולל בניהם נכדיהם וניניהם) לתחומי ישראל , מתגאה בכך ש”מאז אוסלו” כבר חזרו 600,000 פליטים לארץ, תומך בחרם בינלאומי על ישראל, מפעיל מאמצים דיפלומטיים נמרצים כדי שאובמה לא יטיל וטו על החלטה אנטי ישראלית חריפה במועצת הביטחון, וממשיך לשלם משכורות שמנות בכלא למאות המחבלים הרוצחים שבכלא אצלנו, גם של החמאס כמובן, ככל שהרוצח הרג יותר יהודים, משכורתו גדולה יותר. אבו מאזן חותם על הצ’קים. הוא קורא כיכרות ורחובות על שם “השהידים”, המחבלים שהצלחנו להרוג, מפעיל את ההסתה נגד ישראל בזירה הבינלאומית ובבתי הספר בתחומי הרשות, ומוביל את המאבק נגד כל נוכחות יהודית בהר הבית. היהודים “מטמאים” ברגליהם את ההר. הוא אומר. מלך ירדן עבדאללה, החושש מהשפעתו של אבו מאזן על אזרחי ארצו (70% מהם פלשתינאים) מיישר עימו קו. הוא שותף פעיל בהפצת עלילת הדם כי ישראל מנסה להרוס את מסגד אל אקצה.
כל הדברים הללו אינם חדשים כמובן. הם הובאו כתזכורת לקוראינו שמאמינים בשלום עם הערבים, ובמיוחד לראש הממשלה נתניהו שהביע לאחרונה שוב הסכמה להיפגש עם אבו מאזן בחסות נשיא צרפת. נתניהו ורעייתו פגשו את אבו מאזן בהלווייתו של שמעון פרס ושרה אמרה לו כי הם מצפים לארח אותו בביתם. שיהיה להם בכיף.