כל מי שסבל פעם מכאב גרון וחום, ולא החלים בתוך יומיים, הגיע ודאי אל הרופא. זה נטל פנס ולוחץ-לשון, ראה מולו זוג שקדים אדומים ונפוחים, מנוקדים בלבן, הגיע למסקנה שהחולה סובל מדלקת גרון, ואף שבדרך כלל הדלקת הזאת נגיפית ולא חיידקית – רשם לו ליתר ביטחון אנטיביוטיקה. החולה נוטל מה שנוטל וברב המקרים מחלים בתוך ימים אחדים.
אם לא החלים – יכול הרופא לנסות אנטיביוטיקה אחרת, ושלישית, ורביעית עד שהחולה ייאסף אל אבותיו. אבל רופא סביר אמור לעצור ולשאול את עצמו: מה לא בסדר?
למה החולה אינו מחלים למרות טיפול נפלא כל כך?
התשובה ההגיונית היא : טעות באבחנה יכולה להסביר את חוסר התגובה לטיפול, ואת התסכול.
לא הייתי מטריח אתכם במבוא ( אנכרוניסטי במידה מסויימת, יש תרבית, אני יודע)) לדלקות גרון חיידקיות אם לא היינו נתונים במצב כזה ממש בזירה המדינית.
המלחמה בין יהודים וערבים בארץ ישראל נמשכת יותר ממאה שנים. ורוב הצופים והפרשנים והמתווכים, משוכנעים שזהו סכסוך טריטוריאלי: היהודים והערבים נלחמים על פיסת אדמה אחת , והפתרון ההגיוני הוא חלוקת הארץ. זוהי הנחה הגיונית, ולכן (וגם מסיבות קולוניאליסטיות אחרות) בא צ’רצ’יל לפלשתינא-א”י ב1922 וחילק את הארץ. נתן
שלושה רבעים ממזרח לירדן לערבים והשאר נותר כמנדט בריטי להקמת הבית הלאומי היהודי. הערבים לא התלהבו ותגובתם נכנסה להיסטוריה בשם “מאורעות תרפ”ט”. ואחר כך שבו הבריטים ושיגרו עוד ועדות שהציעו חלוקות נוספות ומפות שונות ומשונות וכל ניסיון נגמר במרחץ דמים , גלי טרור,” מאורעות” מלחמות, אינתיפדות. 23000 יהודים נהרגו. יותר ממאה אלף ערבים אך שום מדינאי לא עצר לשאול עצמו מדוע כל ניסיונות החלוקה רק מרבים מלחמות ושפיכות דמים. הסיבה היא כמובן : הטעות באבחנה. הסכסוך אינו טריטוריאלי ( אף שיש לו תסמינים טריטוריאליים רבים ואנו נלחמים על כל דונם ועל כל בית) אלא מלחמת דת, התנגשות אידיאולוגית. ואלו אינן נפתרות בשרטוט קו על מפה. למוסלמים תהא ארץ ישראל לעולמי עולמים אדמת ואקף. וגם בן גוריון, שלא היה “דתי” הגיע לועדת פיל ב1937 ונופף בתנ”ך כמקור הזכות המוחלטת שלנו על ארץ ישראל. ולמרות זאת שבים כל “עושי השלום” בקרבנו ורושמים את תרופת “חלוקת הארץ” למחלה הלא נכונה. עדיין התכנית המדינית היחידה על שולחן המו”מ בין ישראל לרש”פ היא זו הנכשלת שוב ושוב.
ב25 באוגוסט במרכז מנחם בגין יתקיים כנס מטעם חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי לדון בחלופה לתכנית הזו.
התכנית “שתי מדינות לשני עמים משני עברי הירדן- האם חלופה מעשית?” תונח לבחינת הציבור על שולחן הדיונים. מומחים מהארץ ומחו”ל, בתחומי הביטחון והדמוגרפיה ,מים
ואנרגיה, משפט בינלאומי ומדיניות יבחנו את השאלה האם כשיגיע “האביב הערבי” לירדן – תהפוך זו להיות מדינת הלאום הפלשתינאית, וגם אם לא ייפתר הסכסוך – ייכנס גורם חדש למשואה התקועה במבוי סתום.
כתבות נוספות
