המאבק על ההיסטוריה
פרופ’ אריה אלדד
לאחר טבח ה-7 באוקטובר ובמהלך המלחמה מאז התמעטו מאד אצלנו הרוצים בהקמת מדינה פלשתינאית. תקוות השמאל לשוב לשלטון בישראל נגוזו. את שאריות יהבם השליכו על קמלה האריס. קיוו שאם תיבחר – היא תכפה על ישראל מדיניות הפוכה לרצון הרוב בארץ. אבל טראמפ ניצח. כשההוו והעתיד של השמאל בישראל קודר נותר להם רק לשכתב את העבר.
*
כמעט כל מי שחרד מהשסע והפילוג בחברה הישראלית מזכיר כי חורבן הבית השני נבע ממלחמת האחים שפרצה בירושלים, בין הנהגת המרד שהשתייכה לממסד היהודי, ובין פלגים שונים של קנאים וסיקריקים, שגם נלחמו זה בזה עד כלות. המקור ההיסטורי היחיד כמעט המעיד על מלחמות אחים אלו הוא ספרו של יוסף בן מתתיהו “מלחמת היהודים ברומאים”. בן מתתיהו , ממנהיגי המרד בגליל בגד באחיו. הסגיר עצמו לרומאים ונספח אל מחנם. האם מה שכתב בספרו הוא האמת? או שהגרסה שלו נועדה רק כדי לטהר את עצמו, להשחיר את הקנאים ולהאדיר את אפוטרופסיו הרומאים? איננו יודעים. אבל הוא שכתב את ההיסטוריה.
*
דומה כי בימינו, עם הריבוי העצום של אמצעי תקשורת ומסמכים כבר קשה הרבה יותר לסלף את ההיסטוריה. ובכל זאת: השבוע קראתי את ספרה של ד”ר איילה נדיבי “רכבת קסטנר- על השקר והבגידה” ( הוצאת כרמל, תשפ”ד 2024) . ואם חשבתי שהכרתי את פרטי הפרשה ההיסטורית הנוראה ההיא – טעיתי. מסמכים רבים מאד נחשפו בעשורים האחרונים בארכיונים שונים. מסמכים המאוששים את קביעתו המהדהדת של השופט בנימין הלוי “קסטנר מכר את נפשו לשטן”. ומעידים כי שופטי העליון שהפכו את פסיקתו (בערעור שסוכם לאחר רצח קסטנר) לא ידעו מה שאנו יודעים היום ובפסיקתם התאמצו לזכות את מפא”י יותר ממה שטיהרו את קסטנר .
אבל מה שנחשף בספרה של נדיבי אינם רק המסמכים החדשים – אלא המערכת הממסדית שהופעלה במדינת ישראל בימי משפט קסטנר ואחריו כדי לסלף ולזייף את ההיסטוריה. מאות מסמכים הוסתרו בארכיונים השונים כדי שלא יגיעו לידיו של עו”ד שמואל תמיר, כדי שיקשה עליו להוכיח שקסטנר שיתף פעולה והפקיר. תמיר הפך את קסטנר לנאשם, ויחד עימו את כל מי שידע על מה שעשה בהונגריה, כשנמנע מלהזהיר את מאות אלפי היהודים מהגורל הצפוי להם. מי שהתרכז רק בהצלת רכבת “המיוחסים” ועליה כ1600 יהודים ותמורתם הקריב את כל השאר. מי ששיתף פעולה עם אייכמן ועוזריו, ולאחר המלחמה העיד לטובת פושעי מלחמה נאציים, והציל אחדים מהם מתליה. כיון שמוסדות היישוב המאורגן בארץ – הסוכנות היהודית, מוסדות “עליה ב” ומפא”י היו מודעים למעשיו של קסטנר – התעורר חשש מוצדק בקרב ראשי המדינה בשנות המשפט, ובהם משה שרת ובן גוריון, שהמשפט יוקיע גם אותם. ולפיכך מונה צוות מיוחד, ובראשו מי שהיה מנכ”ל משרד ראש הממשלה טדי קולק , “לרכז” את כל המסמכים הנוגעים בפרשה מארכיון ההגנה, מארכיון ההסתדרות הציונית, מארכיון המדינה – ו”לטפל” בהם. חלקם נגנזו בתיקים ובכספות בלתי נגישות. חלקם זויפו ממש. במכתבים ומברקים רבים שונו שמות, תאריכים ומספרים. במחקר יסודי וראוי להערכה מצאה נדיבי עותקים של אותם מסמכים בארכיונים אחרים בחו”ל, והוכיחה את תעשיית הזיופים. שנועדה לשכתב את ההיסטוריה.
*
אם בימי פלאוויוס ניתן היה לסלף היסטוריה כי היה קיים רק מקור אחד שתיעד אותה. אם בימי משפט קסטנר ניתן היה, לפחות לפרק זמן מסוים, לזייף מסמכים ולהעלים אחרים – בימינו, בעידן התפוצצות המידע, הדרך הפתוחה למי שמבקש לשכתב את ההיסטוריה היא הפוכה : הצפת מאגרי המידע באינפורמציה. בשנה האחרונה מתנהל מאבק עז בין רשתות 11, 12, 13 המאשימות את נתניהו במחדל. ובין ערוץ 14 הטוען שאחריות הצבא והשב”כ גדולה הרבה יותר. ומי הוא “אבי הקונצפציה”? האם הוכתבה לשב”כ ולצה”ל ע”י נתניהו, מלמעלה, כשאפשר הזרמת מאות מיליוני דולרים לחמאס, סחר נרחב עם הרצועה, העדיף “הכלה” על פני הכרעה, שקט על פני התלקחות, גם בעזה וגם בגבול הלבנון – או שמא הקונצפציה פעפעה מלמטה למעלה. מהערכות מודיעין ועיסוק פסול של הצבא במדיניות , עיוות פתולוגי של תמונת המציאות בידי גורמי המודיעין, כדי שתתאים לתיאוריה של “החמאס מעונין בהסדרה” “ויש רק פתרון מדיני”. קונצפציה שהביאה ללחץ של צה”ל לשפר את תנאי החיים בעזה כדי “שיהיה להם מה להפסיד”. כך מתקיים גם מאבק על הנראטיב : האם הסרבנות הממארת וההמרדה ל”הפסקת התנדבות” הם שקרבו עלינו את אסון ה-7 באוקטובר, או שמא עצם הניסיון לרפורמה משפטית הביא בהכרח להחלשת הצבא באמצעות המחאה. מאבק על התודעה המנסה לגרום לכך שבהיסטוריה יהיה כתוב שהממשלה, לא המחאה והסרבנות המיטו עלינו את האסון. ומה יהיה משפט ההיסטוריה על בג”צ? האם זה היה המוסד המשפטי שאפשר לישראל להמשיך ולהחזיק ב”שטחים”? לבצע סיכולים ממוקדים ולחסל מנהיגי טרור, או שמא זה היה הגוף שקשר את ידי חיילי צה”ל ומפקדיו, אסר על נוהל שכן, הגביל הריסת בתים שמהם נרצחו אח”כ יהודים? התעלם מהפרת זכויות אדם וזכויות קנין של אלפי מתיישבים והתיר לשרון לעקור ולגרש את תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, רק כי זה התאים לתפיסת עולמו הפוליטית? כך בטלוויזיה, וגם בעיתונות הכתובה, וברדיו, וברשתות החברתיות. אלפי טונות של נייר מאות אלפי שעות שידור וטרה-בייטים של אינפורמציה ברשתות נשפכים יום יום כדי לקבע אמת אחת או היפוכה. מתוך אמונה שמי שייצר יותר “אמיתות” – ינצח ויכתוב את ההיסטוריה.
*
אם בתחילת השבוע עסקנו בהדלפת מסמכים מסווגים לעיתונים בחו”ל – באמצע השבוע – עוד זה מדבר וזה בא – “התפוצצה” פרשיה חדשה. מימי ראשית המלחמה. פרשנים שונים משערים שאולי מדובר בניסיונות, שהתקיימו לכאורה במשרד ראש הממשלה, להעלים או לזייף פרוטוקולים של שיבות קבינט, ותמלילי שיחות עדכונים ביטחוניים. לכאורה כדי לספק לוועדת החקירה הממלכתית – לכשתקום סוף סוף – חומרים ” מעובדים” , או במלים אחרות – לשנות את ההיסטוריה. אולי מישהו שם התקנא ב”הצלחתו” של אהוד ברק להתחמק מפרשת הרפז כאשר באורח פלא נותץ הדיסק הקשיח במחשב בלשכתו שעליו הוקלטו השיחות שהתקיימו שם. אינני יודע אם בכך באמת עוסקת “הפרשה” החדשה. אבל אין לי ספק ששום מסמך שנגרס, תמליל שיחה ש”תוקן” או פרוטוקול שזויף אינו יכול – ולא יוכל – לשנות את מה שיהיה כתוב בהיסטוריה על המלחמה הנוכחית. כי במציאות חיינו – כל שיחה סודית מוקלטת, ולא פעם אחת. וכל מסמך או פרוטוקול או תמליל יש לו עוד הרבה עותקים, רשמיים ושאינם. חוקיים ובלתי חוקיים. גם אם הקמת ועדת החקירה הממלכתית תידחה בעוד שנה. גם אם אלף בעלי טורים ועיתונאים ופרשנים ומומחים יחרצו משפט כבר עכשיו, כששום דבר באמת עוד לא ברור – בהיסטוריה יהיה כתוב כי במחדל ה7 באוקטובר אשמה ( אשמה. לא רק “נושאת באחריות”) כל הצמרת המדינית של ישראל, מראש הממשלה וכל שריו , והכנסת שלא פיקחה, וכל המטכ”ל של צה”ל והשב”כ. וגם התקשורת שהדהדה את שקרי הקונצפציה והעצימה אותם. ושטפה את מוחות הציבור- ובמעגל שוטה וחוזר – גם את מוחותיהם של מקבלי ההחלטות בכל המוסדות. את ההיסטוריה הזאת כבר אי אפשר יהיה לזייף.
כתבות נוספות
