הימין המדומה
פרופ’ אריה אלדד
ביום ד’ בשעה 2045 תמו 48 השעות שהוקצבו לחייו של איסמעיל הנייה. והוא עדיין מגלה סימני חיים. היש בנו מישהו שמתפלא באמת שכאשר ליברמן מתלהם כנגד ערבים – דבריו אינם תכנית עבודה אלא סיסמאות חלולות?
לא על ליברמן צריכים לשאול אלא על השוטים שהמשיכו להאמין באיש שזנח את כל דעותיו וסיסמאותיו. ליברמן יודע שבוחריו באים מן הימין, והם מצפים ממנו להיות נץ טורף, להלחם באויב הערבי מבית ומחוץ, וגם מאמינים לו כשהוא אומר ש”מילה זו מילה”. זו אולי הסיסמא היחידה שלא ויתר עליה במרוצת השנים.
היו בישראל מי שהרימו גבה לשמע תמיכתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן בהקמת מדינה פלשתינאית בלב הארץ, וביוזמת השלום הערבית. ככה מדבר איש ימין?
התשובה כמובן שלילית. ליברמן אינו איש ימין, אלא אם התואר הזה כולל רק התבטאויות תוקפניות ( וריקות מתוכן) כנגד ערבים. רק הבטחות חלולות לחסל, לגרש, לשלול אזרחות. מלים כמו חול. בלי מכס.
נתניהו , שגם עליו, כמו על שרון ואולמרט בשעתם הולכת וסוגרת מלכודת משפטית, ולחץ אמריקאי ואירופי משמעותי כבר מופעל עליו פונה ל”מהלך מדיני”. שזו תווית הכביסה למסירת ארץ ישראל לערבים כחלק מתכנית “שתי מדינות”. בניגוד לשמאל – הוא אינו עושה זאת בחדווה. בניגוד לשמאל – מסירת המולדת לערבים אינה משאת נפשו. אבל היא גם לא בבחינת “ייהרג ואל יעבור” . למעט אי הנוחות שיחוש אם יוותר על יהודה שומרון או הגולן – אין הבדלים בין התוכניות המדיניות של נתניהו והרצוג. בדיוק לטובת מהלך כזה נתניהו זקוק לליברמן כדי שלא תהיה לו אופוזיציה מימין. אפשר רק לשער אילו גידופים גסים היה משמיע ליברמן אם מהלך כזה היה מתקיים בעת שהוא יושב באופוזיציה. טמטום והפקרות וחוסר אחריות ובגידה בבוחרים היו ודאי הקלים שבהם. אך כשהוא יושב בממשלה – לפתע, ליתר דיוק ביום ב’ השבוע, לקראת השעה 2100, נגלתה לעיניו תמונת עולם חדשה, מסנוורת, שלא הכיר לפני כן. לפתע הסתבר לו שיש לחץ אמריקאי, איומים אירופיים, ומולם – ראש ממשלה נטול עמוד שדרה. (בעצם את זה הוא ידע תמיד). ולכן הרע הפך לטוב. הבגידה – למהלך מדיני ראוי ושקול. כי “דברים שרואים מכאן לא רואים משם”. נתניהו היה מודע לשינוי הביוכימי המהפכני הצפוי לליברמן כתוצאה מהמגע המחודש עם כורסת-השר. ולפיכך הוא ודאי לא הופתע. המהלך היה מבחינתו של נתניהו נטול סיכונים פוליטיים מיידיים. אם בנט ישמיע קולות רפים של פרישה – הרצוג ייכנס. זה מהלך בטוח לטווח הקצר גם אם לטווח ארוך משמעותו אבדן תמיכת הימין. האם נתניהו מבין שזו הקדנציה האחרונה שלו ולכן לא איכפת לו?
השבעת ליברמן, והצהרות ראש הממשלה הוותיק ושר הביטחון החדש חשפו שוב את ערוותם האידיאולוגית של נתניהו וליברמן, ואולי גרוע מזה – כשהופשלו מכנסיהם במאמץ הטיפוס לפסגות המסחררות של קואליציית 66 – התגלה למרבה הזוועה שאין שם כלום. בטח לא אידיאולוגיה.
הגדרת “ימין מדיני” בישראל נעה בקשת שבין סוג של גידוף, אם הוא בא מפי שמאלנים, או זיכרון היסטורי מעומעם של מפלגה שנראתה לאחרונה בימי יצחק שמיר, ומאז נדדה שמאלה – למרכז, למרכז החמים שבו נמצאים עוד קולות בוחרים, גם אם בדרך צריך לוותר על ארץ ישראל. כי רק השלטון יקר לליכוד יותר מארץ ישראל.
וזה בדיוק ההבדל בין ימין אידיאולוגי – לכל שאר הזרמים הפוליטיים. עבור הימין האידיאולוגי ארץ ישראל היא ערך מקודש בפני עצמו. מולדת. אמא. וכשם שלא מוותרים ולא מחלקים ולא מוכרים אמא – לא מוותרים על מולדת. לא תמורת שיפור במצב כלכלי או מדיני, לא כדי לחמוק ממשפט פלילי וכלא, אפילו לא תמורת חוזה שלום. לשמאל הציוני, למרכז נטול האידיאולוגיה ולימין הפוליטי המנסה לשמר דימוי ניצי -ארץ ישראל היא נדל”ן. אמצעי להשגת יעדים מדיניים כלכליים, או חברתיים. ארץ ישראל היא מכשיר ולא ערך. הבטיחו לנו שלום תמורת שטחים. אחרי שהמדיניות הזו פשטה את הרגל ועלתה בדם של יותר מאלף יהודים – התחילו להבטיח סחורות-אויר אחרות : שטחים תמורת דמוגרפיה: האיצו בנו למהר להיפטר מ”השטחים” כדי לא ליהפך למדינה דו-לאומית. ולאחרונה מבינים השמאלנים כי גם זה לא מפחיד את הציבור והם יוצאים בסיסמאות ענק “ביטחון עכשיו- שלום אחר כך”. מבטיחים שקט, ביטחון ושלווה שגשוג והצלחה, זיווג ובנים זכרים – אבל משלמים בהרים וגבעות. בארץ ישראל. המלים לא שוות כלום. אבל מה זו אדמה, מה זו מולדת – יודע היטב העם שלא היה לו מאום זולת רדיפות כשלא הייתה מולדת תחת רגליו. ולפיכך זהו נייר הלקמוס הרגיש שיש לעשות בו שימוש לגבי כל פוליטיקאי או מפלגה. כדי לא להיות מופתעים אחר כך. האם היחס שלהם לארץ ישראל הוא ערכי או אינסטרומנטאלי.
האידיאולוגיה יכולה להיות כוח מניע למנהיג. חזון אליו הוא חותר, ועצם מציאותו במרחק, בעתיד, מפיח רוח במפרשים. אידיאולוגיה- לשעבר , כזו שפעם האמינו בה , יכולה במקרה הטוב רק להכביד על מנהיג . כמו מערכת יחסים שהסתיימה, אך עדיין מקשה ביצירת קשר חדש. ובמקרה הרע – אם מעולם לא הייתה זו אהבת אמת אלא סטוץ, קשר תועלתני היפה לשעתו – האידיאולוגיה מושלכת לצידי הדרך, ואלו שנטשו אותה מסבירים את עצמם כשהם מסתמכים על המחקר הזואולוגי של משה דיין “רק חמור לא משנה את דעתו”.
האסיר אהוד אולמרט, שהיה מוכן לתת 97% משטחי יהודה ושומרון לערבים, וגם חצי ירושלים, נשאל פעם מה ההבדל בינו לבין השמאל והוא הסביר שלו – בניגוד לשמאל, הויתור כואב. ואני אפילו מוכן לקבל את דבריו כפשוטם כי אין לי ספק שהידיעה שהוא בוגד במורשת אביו גורמת אפילו לעבריין כמו אולמרט לאי נוחות מסויימת. כואב, אבל לא במידה שתמנע ממנו לבגוד. וכאן מהדהדים דבריו של השופט רוזן שישב במשפטו – “לוקח שוחד הוא בוגד”.
אריאל שרון שבנה עשרות יישובים ביהודה ובשומרון ובחבל עזה וגם עקר והחריב עשרים וחמישה מהם ב”התנתקות” לא היה בוחר לעשות כך אם לא השתכנע מדברי בניו ויועציו שאין לו דרך אחרת לחמוק מהכלא על עברות בסכומים גדולים בהרבה מאלו שבגללם יושב עתה אהוד אולמרט בכלא.
האם נתניהו הולך בדרכם?
כתבות נוספות
