היכונו לביאת המשיח
פרופ’ אריה אלדד
לפני ימים אחדים התבשרנו כי הרמטכ”ל לשעבר, גדי אייזנקוט חש כי אינו יכול לעמוד עוד מנגד, והוא החליט להצטרף למערכת הפוליטית. אמנם עדיין לא בחר במפלגה, אך זה כנראה לא ממש עקרוני כשאתה מכוון למרכז, ולא מונע על ידי אידיאולוגיה ממוקדת. לא ימין-משיחי, לא שמאל-פוסט-ציוני. משהו באמצע. וכבר נמסר כי יש מפלגות הנכונות לאמץ אותו בזרועות פתוחות. בעיקר כאלו שאין להם במלאי רמטכ”ל לשעבר, או אידיאולוגיה..
כמה פעמים כבר נכזבה תוחלתם של כל אלו המצפים למשיח כזה? עשרות פעמים גילה הציבור כי גם רמטכ”ל או אלוף מהולל במערכות ישראל, אמיץ נוכח פני האויב, עלול להתגלות כאידיוט פוליטי, פחדן אזרחי או אכזבה רבתי. תלוי ממתי מתחילים לספור. מימי יגאל ידין ועד יאיר גולן, מימי משה כרמל ודיין דרך חיים בר לב, מוטה גור, שאול מופז, דני יתום , מתן וילנאי , ועמרם מצנע ועמי איילון ויצחק מרדכי ובוגי יעלון וגבי אשכנזי ועד יואב גלנט ועומר בר לב. ואל ייעלבו כל אלו שלא מניתי ברשימה זו. ההשמטה באה מהערכה ואהבה. יש טוענים כי גם כותב שורות אלו. תא”ל בדימוס, שייך לקבוצת הפוליטיקאים הכושלים. והצדק עימם.
וגם אלו שהיו רמטכ”לים והצליחו להיות ראשי ממשלה – היו כושלים או המיטו עלינו אסונות. אהוד ברק, היה רמטכ”ל מבריק וראש ממשלה כושל. ויצחק רבין שתחילה הסתמן כראש ממשלה יעיל – המיט עלינו את אסון אוסלו. רבים מבכירי צה”ל הפציעו כבשורה גדולה, נתגלו כמשיחי שקר והתרסקו , אבל המפלגות וציבור הבוחרים לא למדו לקח. והם כמהים למשיח חדש. מי שיקום ויגאלנו, או לפחות ירענן את שורותיה העבשות של המפלגה הקולטת.
אז עכשיו זה אייזנקוט. זה שהעיתונאים שליוו את פרידתו מצה”ל נשבעו שלעולם לא יגיע לפוליטיקה, כי זה פשוט לא מתאים לו. רק לפני רגע התרסקה מפלגת שלושת הרמטכ”לים. יעלון-אשכנזי-גנץ. אבל עכשיו מבטיחים שאייזנקוט יהיה “הדבר הבא”.
למען הסר ספק: רבים מהם אנשים ראויים. מפקדים אמיצים. תרומתם לביטחון ישראל לא תסולא בפז. אבל לא היו להם, ואין להם התכונות הדרושות למדינאי או לפוליטיקאי מצליח. ואין הדברים נאמרים בהכרח לגנותם.
* * *
אבל עד שאנו מצניחים לזירה הפוליטית עוד רמטכ”ל לשעבר – עוסקים במערכת הביטחון במינוי חפוז, מחטפי ממש, של הרמטכ”ל הבא. בני גנץ, היחיד ששרד במערכת הפוליטית מהטריומוירט הגנרלי הכושל – כבר מבין שהספינה שהוא מפליג עליה טובעת. הוא מטפס אל הסיפון העליון בתקוה שממנו יצליח למנות את הרמטכ”ל הבא לפני שהספינה תשקע. מהלך לא ראוי בעליל דווקא משום שגנץ חושש שלא יכהן בתפקידו בממשלה הבאה, והוא מבקש לכפות רמטכ”ל לטעמו על הדרג הפוליטי הבא. ואם רמטכ”ל זה יהיה לעומתי לראש הממשלה ולשר הביטחון? זה מרשם למשברים ואסונות. יש אומרים שמצב דומה לזה מנע ממשלת ישראל לתקוף באיראן ב2012. אינני יודע אם זה נכון. אינני יודע אם אהוד ברק באמת תמך בתקיפה והרמטכ”ל וראש המוסד וראש אמ”נ וראש השב”כ התנגדו. אבל למה להיכנס מראש למצב לעומתי? למה למנוע מהממשלה הבאה מלבחור את הרמטכ”ל שתעבוד עימו? זהו מהלך אנטי דמוקרטי, שלא לומר חתרני. ממה נפשך, גנץ, אם אתה מאמין שהגוש שתשתייך אליו ינצח בבחירות – תוכל לבחור אז. ואם אתה מבין שתשב באופוזיציה – האם זה מוסרי וממלכתי לקלוע את המדינה למצב משברי?
ומה עם אביב כוכבי? הוא עתיד לסיים תפקידו בינואר. הוא עצמו וקודמיו הוכרזו חודשיים-שלושה לפני תאריך החילופין. הכרזה על הרמטכ”ל הבא חצי שנה לפני החילופין מערערת את מעמדו של כוכבי בצה”ל. אלופי המשנה ותתי האלופים והאלופים כבר לא יספרו אותו בדרכם לקידום. מטעם זה ממש מבקש עתה כוכבי מגנץ לדחות את בחירת יורשו.
בין כה וכה – כוכבי כבר מתכנן את הפרידה מצה”ל. הוא היה הבטחה גדולה. רוחות ניצחון, הכרעת האויב וקטלניות – נשבו במסדרונות המטכ”ל והדהדו בתקשורת. היו לצה”ל הישגים רבים בתקופתו. אך שום אויב לא הוכרע, ועדיין לא ניצחנו. בין כך ובין כך התבשרנו על אירוע פרידה גרנדיוזי המתוכנן לספטמבר ויימשך ארבעה ימים. יתקיימו כנסים ותערוכות, יבואו אורחים מחו”ל, ארוחה חגיגית תיאכל בבית הנשיא. אם אכן האירוע תוכנן כבר לפני שנתיים ואין לו כל קשר לפרידה מכוכבי – ראוי לדחותו מעט, ואפילו רק משום מראית עין. ואם אכן זה חלק משרשרת אירועי הפרידה – ראוי לצמצמו ולהצניעו. ( לאחר פרסום המאמר הובהר לי כי הכנס תוכנן לפני שנתיים ונדחה בגלל הקורונה ואין לו כל קשר לאירועי פרידה מהרמטכ”ל כוכבי.)
* * *
אבל שלא בטובתו נקלע צה”ל למלחמות לא-לו ממש בימים אלו. ארבע נשים, בגיבוי גופים פמיניסטיים עתרו לבג”צ בדרישה לאפשר לנשים לשרת ביחידות חי”ר מובחרות: הקומנדו הימי, סיירת מטכ”ל, חטיבת הקומנדו וכיוצ”ב. צה”ל נתבע להשיב, ובתשובתו שנמסרה לפני ימים אחדים הסכים לנסות לשבץ חיילות ביחידת החילוץ 669, ולבחון גם יחידות נוספות. לתשובת צה”ל צורף מסמך המסכם תוצאות עבודה רבת שנים בחיל הרפואה שמסקנותיה היו גם תנאי סף גופניים למיון חיילות ליחידות כאלו: גובה 166 ס”מ ומשקל 78 ק”ג. תנאי הסף הללו זכו לקיתונות לעג מכל עבר. היו מיד כאלו שחישבו כי עמירם לוין לא היה מתקבל לסיירת מטכ”ל כי הוא קצר מדי. אבל כל המלגלגים החכמים-בעיניהם התעלמו מענין אחד : המשקל שחיילים ביחידות הללו נתבעים לשאת.
כשהייתי קצין הרפואה הראשי נקבע כי כדי למנוע נזקים בלתי הפיכים לעמוד השדרה ולמפרקים – משקל המשא המקסימלי שרשאי חייל לשאת בהכשרות ובאימונים הוא 40% ממשקל גופו. יחידות מיוחדות ספורות שהראו כי הציוד שהחיילים חייבים לשאת כדי למלא את משימתם הייחודית כבד יותר – קיבלו אישורים חריגים. ביחידות חי”ר רגילות נושא כל חייל כארבעים ק”ג ציוד. ( וחיילים הנושאים פק”ל של כלי נשק מיוחדים, נושאים משקל גדול הרבה יותר). כל מי שרוצה שחיילת תישא משקלים כאלה צריך לפיכך לדרוש שמשקלה יהיה לפחות 78 קילוגרם. (לפי חשבוני – 100 ק”ג אבל לא רצו כנראה להגזים).
ועד שצה”ל מנסה להדוף את המתקפה הפמיניסטית הרוצה להגשים תביעות לשוויון גם במחיר כשל מבצעי – הוא נכנע לטרור המגדרי בגזרה אחרת. שמענו השבוע כי חיילת המשרתת באוגדת עזה החליטה שהיא גבר. ולפיכך הועברה להתגורר במגורי הבנים. אמנם הוקצו לה שעות מיוחדות במקלחת, אבל החיילים הדתיים ביחידה הודיעו שאינם מוכנים לישון במחיצתה משום שההלכה אוסרת עליהם לינה משותפת כזו. הם ביקשו לישון במועדון אך הועברו לישון במגורי חיילים בבסיס סמוך. ואני רק מנסה לנחש מה יקרה אם עשרה לוחמים מפלוגה רובאית בגולני יודיעו לצה”ל שהם, לתפיסתם, נשים, וידרשו לעבור למגורי הבנות…?
השכל הישר נותן כי במקום לפרק יחידה מטעמי תקינות פוליטית צריך להעביר את החייל/ת לשרת ביחידה פתוחה. ההתעקשות לפגוע בצה”ל בשם הזכויות המגדריות נראית דווקנית במקרה הטוב, זדונית במקרה הרע. אבל למה, בשם ביטחון ישראל, נכנעים שלטונות צה”ל לטרור הזה? אולי כי מפקדי צה”ל הבכירים כבר פוזלים אל התפקיד הבא בזירה הפוליטית, המחכה להם בכיליון עיניים: הנה עוד משיח בא.
היכונו לביאת המשיח
פרופ’ אריה אלדד
לפני ימים אחדים התבשרנו כי הרמטכ”ל לשעבר, גדי אייזנקוט חש כי אינו יכול לעמוד עוד מנגד, והוא החליט להצטרף למערכת הפוליטית. אמנם עדיין לא בחר במפלגה, אך זה כנראה לא ממש עקרוני כשאתה מכוון למרכז, ולא מונע על ידי אידיאולוגיה ממוקדת. לא ימין-משיחי, לא שמאל-פוסט-ציוני. משהו באמצע. וכבר נמסר כי יש מפלגות הנכונות לאמץ אותו בזרועות פתוחות. בעיקר כאלו שאין להם במלאי רמטכ”ל לשעבר, או אידיאולוגיה..
כמה פעמים כבר נכזבה תוחלתם של כל אלו המצפים למשיח כזה? עשרות פעמים גילה הציבור כי גם רמטכ”ל או אלוף מהולל במערכות ישראל, אמיץ נוכח פני האויב, עלול להתגלות כאידיוט פוליטי, פחדן אזרחי או אכזבה רבתי. תלוי ממתי מתחילים לספור. מימי יגאל ידין ועד יאיר גולן, מימי משה כרמל ודיין דרך חיים בר לב, מוטה גור, שאול מופז, דני יתום , מתן וילנאי , ועמרם מצנע ועמי איילון ויצחק מרדכי ובוגי יעלון וגבי אשכנזי ועד יואב גלנט ועומר בר לב. ואל ייעלבו כל אלו שלא מניתי ברשימה זו. ההשמטה באה מהערכה ואהבה. יש טוענים כי גם כותב שורות אלו. תא”ל בדימוס, שייך לקבוצת הפוליטיקאים הכושלים. והצדק עימם.
וגם אלו שהיו רמטכ”לים והצליחו להיות ראשי ממשלה – היו כושלים או המיטו עלינו אסונות. אהוד ברק, היה רמטכ”ל מבריק וראש ממשלה כושל. ויצחק רבין שתחילה הסתמן כראש ממשלה יעיל – המיט עלינו את אסון אוסלו. רבים מבכירי צה”ל הפציעו כבשורה גדולה, נתגלו כמשיחי שקר והתרסקו , אבל המפלגות וציבור הבוחרים לא למדו לקח. והם כמהים למשיח חדש. מי שיקום ויגאלנו, או לפחות ירענן את שורותיה העבשות של המפלגה הקולטת.
אז עכשיו זה אייזנקוט. זה שהעיתונאים שליוו את פרידתו מצה”ל נשבעו שלעולם לא יגיע לפוליטיקה, כי זה פשוט לא מתאים לו. רק לפני רגע התרסקה מפלגת שלושת הרמטכ”לים. יעלון-אשכנזי-גנץ. אבל עכשיו מבטיחים שאייזנקוט יהיה “הדבר הבא”.
למען הסר ספק: רבים מהם אנשים ראויים. מפקדים אמיצים. תרומתם לביטחון ישראל לא תסולא בפז. אבל לא היו להם, ואין להם התכונות הדרושות למדינאי או לפוליטיקאי מצליח. ואין הדברים נאמרים בהכרח לגנותם.
* * *
אבל עד שאנו מצניחים לזירה הפוליטית עוד רמטכ”ל לשעבר – עוסקים במערכת הביטחון במינוי חפוז, מחטפי ממש, של הרמטכ”ל הבא. בני גנץ, היחיד ששרד במערכת הפוליטית מהטריומוירט הגנרלי הכושל – כבר מבין שהספינה שהוא מפליג עליה טובעת. הוא מטפס אל הסיפון העליון בתקוה שממנו יצליח למנות את הרמטכ”ל הבא לפני שהספינה תשקע. מהלך לא ראוי בעליל דווקא משום שגנץ חושש שלא יכהן בתפקידו בממשלה הבאה, והוא מבקש לכפות רמטכ”ל לטעמו על הדרג הפוליטי הבא. ואם רמטכ”ל זה יהיה לעומתי לראש הממשלה ולשר הביטחון? זה מרשם למשברים ואסונות. יש אומרים שמצב דומה לזה מנע ממשלת ישראל לתקוף באיראן ב2012. אינני יודע אם זה נכון. אינני יודע אם אהוד ברק באמת תמך בתקיפה והרמטכ”ל וראש המוסד וראש אמ”נ וראש השב”כ התנגדו. אבל למה להיכנס מראש למצב לעומתי? למה למנוע מהממשלה הבאה מלבחור את הרמטכ”ל שתעבוד עימו? זהו מהלך אנטי דמוקרטי, שלא לומר חתרני. ממה נפשך, גנץ, אם אתה מאמין שהגוש שתשתייך אליו ינצח בבחירות – תוכל לבחור אז. ואם אתה מבין שתשב באופוזיציה – האם זה מוסרי וממלכתי לקלוע את המדינה למצב משברי?
ומה עם אביב כוכבי? הוא עתיד לסיים תפקידו בינואר. הוא עצמו וקודמיו הוכרזו חודשיים-שלושה לפני תאריך החילופין. הכרזה על הרמטכ”ל הבא חצי שנה לפני החילופין מערערת את מעמדו של כוכבי בצה”ל. אלופי המשנה ותתי האלופים והאלופים כבר לא יספרו אותו בדרכם לקידום. מטעם זה ממש מבקש עתה כוכבי מגנץ לדחות את בחירת יורשו.
בין כה וכה – כוכבי כבר מתכנן את הפרידה מצה”ל. הוא היה הבטחה גדולה. רוחות ניצחון, הכרעת האויב וקטלניות – נשבו במסדרונות המטכ”ל והדהדו בתקשורת. היו לצה”ל הישגים רבים בתקופתו. אך שום אויב לא הוכרע, ועדיין לא ניצחנו. בין כך ובין כך התבשרנו על אירוע פרידה גרנדיוזי המתוכנן לספטמבר ויימשך ארבעה ימים. יתקיימו כנסים ותערוכות, יבואו אורחים מחו”ל, ארוחה חגיגית תיאכל בבית הנשיא. אם אכן האירוע תוכנן כבר לפני שנתיים ואין לו כל קשר לפרידה מכוכבי – ראוי לדחותו מעט, ואפילו רק משום מראית עין. ואם אכן זה חלק משרשרת אירועי הפרידה – ראוי לצמצמו ולהצניעו. ( לאחר פרסום המאמר הובהר לי כי הכנס תוכנן לפני שנתיים ונדחה בגלל הקורונה ואין לו כל קשר לאירועי פרידה מהרמטכ”ל כוכבי.)
* * *
אבל שלא בטובתו נקלע צה”ל למלחמות לא-לו ממש בימים אלו. ארבע נשים, בגיבוי גופים פמיניסטיים עתרו לבג”צ בדרישה לאפשר לנשים לשרת ביחידות חי”ר מובחרות: הקומנדו הימי, סיירת מטכ”ל, חטיבת הקומנדו וכיוצ”ב. צה”ל נתבע להשיב, ובתשובתו שנמסרה לפני ימים אחדים הסכים לנסות לשבץ חיילות ביחידת החילוץ 669, ולבחון גם יחידות נוספות. לתשובת צה”ל צורף מסמך המסכם תוצאות עבודה רבת שנים בחיל הרפואה שמסקנותיה היו גם תנאי סף גופניים למיון חיילות ליחידות כאלו: גובה 166 ס”מ ומשקל 78 ק”ג. תנאי הסף הללו זכו לקיתונות לעג מכל עבר. היו מיד כאלו שחישבו כי עמירם לוין לא היה מתקבל לסיירת מטכ”ל כי הוא קצר מדי. אבל כל המלגלגים החכמים-בעיניהם התעלמו מענין אחד : המשקל שחיילים ביחידות הללו נתבעים לשאת.
כשהייתי קצין הרפואה הראשי נקבע כי כדי למנוע נזקים בלתי הפיכים לעמוד השדרה ולמפרקים – משקל המשא המקסימלי שרשאי חייל לשאת בהכשרות ובאימונים הוא 40% ממשקל גופו. יחידות מיוחדות ספורות שהראו כי הציוד שהחיילים חייבים לשאת כדי למלא את משימתם הייחודית כבד יותר – קיבלו אישורים חריגים. ביחידות חי”ר רגילות נושא כל חייל כארבעים ק”ג ציוד. ( וחיילים הנושאים פק”ל של כלי נשק מיוחדים, נושאים משקל גדול הרבה יותר). כל מי שרוצה שחיילת תישא משקלים כאלה צריך לפיכך לדרוש שמשקלה יהיה לפחות 78 קילוגרם. (לפי חשבוני – 100 ק”ג אבל לא רצו כנראה להגזים).
ועד שצה”ל מנסה להדוף את המתקפה הפמיניסטית הרוצה להגשים תביעות לשוויון גם במחיר כשל מבצעי – הוא נכנע לטרור המגדרי בגזרה אחרת. שמענו השבוע כי חיילת המשרתת באוגדת עזה החליטה שהיא גבר. ולפיכך הועברה להתגורר במגורי הבנים. אמנם הוקצו לה שעות מיוחדות במקלחת, אבל החיילים הדתיים ביחידה הודיעו שאינם מוכנים לישון במחיצתה משום שההלכה אוסרת עליהם לינה משותפת כזו. הם ביקשו לישון במועדון אך הועברו לישון במגורי חיילים בבסיס סמוך. ואני רק מנסה לנחש מה יקרה אם עשרה לוחמים מפלוגה רובאית בגולני יודיעו לצה”ל שהם, לתפיסתם, נשים, וידרשו לעבור למגורי הבנות…?
השכל הישר נותן כי במקום לפרק יחידה מטעמי תקינות פוליטית צריך להעביר את החייל/ת לשרת ביחידה פתוחה. ההתעקשות לפגוע בצה”ל בשם הזכויות המגדריות נראית דווקנית במקרה הטוב, זדונית במקרה הרע. אבל למה, בשם ביטחון ישראל, נכנעים שלטונות צה”ל לטרור הזה? אולי כי מפקדי צה”ל הבכירים כבר פוזלים אל התפקיד הבא בזירה הפוליטית, המחכה להם בכיליון עיניים: הנה עוד משיח בא.
( צילום דובר צה”ל) 
כתבות נוספות
