החיסונים והטית התודעה
פרופ’ אריה אלדד
כשהסרטון עולה אנו רואים קבוצת אנשים. יש בהם צעירים לבושים ברישול אופנתי וצעירות מצודדות, עורכות דין או מנכ”ליות מחויטות, וכמה גברים קשישים ונשואי פנים, חנוטים בחליפות. והם מדברים איתנו על החיסונים.
חלקם מסבירים לנו כי חיסוני הקורונה אושרו בהליך חירום מזורז ולכן אינם בטוחים. חיסונים אחרים אושרו רק לאחר שנים ארוכות של מחקר ופיתוח וניסוי ותהליך בקרה מיגע, ואילו חיסוני הקורונה – בחאפ-לאפ. אחרים אמרו שאין הם שייכים לכת מתנגדי כל החיסונים, אבל בענין הקורונה די ברור שרק ביל גייטס מרויח מהמגיפה, ואי אפשר לשלול את האפשרות שבכוונת מכוון זדונית קודדו המפתחים במוליקולת המסנג’ר RNA רצף של חומצות אמינו העלולות לגרום לעקרות. נשמע לגמרי מדעי. מחויטת אחת הזכירה שגם תקשורת המסרים של פייסבוק נקראת מסנג’ר. וכנראה גם מארק צוקרברג מעורב. אמריטוס אחד, פרוע שיער, הדגיש כל הברה ואמר : אין בכלל מגיפה. ואחרים דיברו על פגיעה אפשרית במערכת העצבים ורמזו לאפשרות של מחלות שרירים ניווניות. בתמונת הסיום הישירו חברי הקבוצה, איש בתורו, עיניהם אל המצלמה ואמרו: החיסון כנראה מיותר, בוודאי מסוכן. אל תתחסנו.
ככל שהתקרב מועד אישור החיסונים בארה”ב ובארץ – גברו הקולות הללו, וגם גברו החששות שכאשר יגיעו החיסונים ארצה – לא ירצו בהם רוב הישראלים. סקרי דעת קהל שערכו עיתונים ומכוני מחקר העידו על החששות בציבור. המכון הישראלי לדמוקרטיה הודיע באמצע נובמבר כי רק כמחצית הישראלים מתכוונים להתחסן. בדצמבר נסקרו הצוותים הרפואיים שנועדו להיות ראשוני המתחסנים , ופחות מ60% הצהירו על נכונותם, ובבית החולים שיבא – רק כ50%. היה מקום לחשש שהמסר של קבוצת מתנגדי החיסונים ומכחישי המגיפה עשה נפשות ושכנע רבים.
ואז הגיעו החיסונים. והחל מבצע החיסון, והסתבר שיש המשך לסרטון שראינו בפתיחה :
המצלמה מתרחקת. ואנו רואים כי קבוצת האנשים שהכחישו את המגיפה או הזהירו מפני החיסונים ניצבת בתוך קהל גדול. מאות. אלפים. רבבות.המצלמה ממשיכה להתרחק וביום הורדת הרשימה הזאת לדפוס נראים בצילום יותר ממיליון וחצי ישראלים. והם עומדים, משפשפים קלות את כתפם, ואף שהם כולם עוטי מסכות ניכר שהם מחייכים בשמחה, בהקלה, בתקווה. הם זכו להתחסן.
מה קרה כאן?
התופעה מכונה : הטייה קוגניטיבית. שני חוקרים ישראלים מתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית, פרופ’ עמוס טברסקי וחתן פרס נובל פרופ’ דניאל כהנמן, החלו לחקור אותה לפני כחמישים שנה. כשאנו רואים קבוצת אנשים בתוך קהל גדול יותר, אבל המצלמה מתמקדת רק בהם, המיקוד הזה מעוות את התפיסה שלנו, מטה את התודעה לגבי הקבוצה כולה. אנו מניחים שהדוברים מייצגים את הכלל.
מי אשם בהטיה הזאת? בהנחה שהדוברים באמת מאמינים בשטויות שלהם – אין הם אשמים. אבל התקשורת שמיקדה בהם את המצלמות והמיקרופונים, שראיינה אותם שוב ושוב בעיתונים – גרמה לרבים לחשוב שיש טעם בדברים, ורוב בני האדם חושבים כך. גם אלו המתרחקים בדרך כלל מתיאוריות קונספירציה – גונב ספק לליבם. וכשנוספו להם פוליטיקאים שניסו לעשות הון פוליטי מביקורת גורפת על מדיניות הממשלה והממסד הרפואי – גבר העיוות התודעתי. נולדו הסקרים שניבאו כי רוב הישראלים לא יתחסנו.
מילא הפוליטיקאים: מניעיהם שקופים. הם מתנגדים לממשלה בכלל או לנתניהו בפרט. ולכן יתנגדו לכל מה שהממשלה תומכת בו, ויוקיעו אותה על כל מהלך. אם הממשלה תומכת בסגר – הם נגד. אם הממשלה מסירה אותו – הם ימתחו ביקורת קטלנית על החיפזון. אם הממשלה מבטיחה חיסונים – יימצאו פוליטיקאים שטופי שנאה או חסרי בינה שיצהירו כי אינם מתכוונים להתחסן.
אבל למה נהגה כך התקשורת? לעיתים היה מדובר בשיקול מסחרי ציני וקר: זה פרובוקטיבי ולכן מענין, זה מוכר עיתונים, מגביר את הרייטינג ומכריע את המתחרים. אחרים סבלו מצורות אחרות של תופעת הטיית התודעה. אלו המתנגדים למדיניות הממשלה חדלו לתפקד כעיתונאים והחלו לפעול כתועמלנים. וכיון שהם משוכנעים כי בממשלה יושבים אידיוטים מושחתים – הם ירתמו את במות התקשורת שלהם למשימה הקדושה של החלפת השלטון. הללו הציגו את כל הסימנים המובהקים של תסמונת “הטיית האישור” : הם חפשו ומצאו כל ראיה התומכת להבנתם את הרעיונות שלהם , והתעלמו, או הסתירו במכוון כל בדל ראיה הסותרת את אמונתם. כבר בשנה ראשונה של בית הספר לרפואה למדתי כי סגר יכול לעצור מגיפה. אבל אלו השונאים את נתניהו מעוותים את האמת הרפואית ו”מוכיחים” כי סגר דוקא מגביר תחלואה. אלו יסרבו לקבל מפי נתניהו גם בשורה טובה, כי הוא מצורע בעיניהם. הם יביאו ראיות הפוכות מקמצ’טקה או מתימן. מי ששבוי בקונצפציה (השלטון מטומטם ורקוב) ישרטט בעיני רוחו אבטיפוס : דימוי חזותי או מופשט (למשל אומלל הסובל מניוון שרירים סופני, אולי עקב חיסון) ומכאן לקיבעון, לפיקסציה – הדרך סלולה. אלו מאמינים כי הרע מכל יתרחש בסבירות גבוהה וישתדלו למצוא במחסן הזיכרונות שלהם דוגמאות זמינות לרע כזה.
דוגמאות כאלו יכולות להיות חוויות השמורות בזיכרון, אם בשל התרחשותן זה לא מכבר, או בגלל עוצמת הרגשות שהפעילו. פחד, אכזבה מרה או תסכול קשה עלולים להיחרט בנפשו של אדם ולהטות את תפיסת העולם שלו. בגלל הטייה כזו נטרפו כבשיו של איזופוס, שהמשיל לנו על הרועה שנהג להטריד את בני הכפר באזעקות-שווא “זאב זאב!” . וכאשר באמת הגיח הזאב מהיער – איש לא האמין עוד לרועה. במלכודת כזו נפל העיתונאי והפרשן הנכבד אמנון אברמוביץ. הוא מתעב את נתניהו ומשוכנע שהוא משקר תמיד. ולכן כשהודיע ראש הממשלה על חתימת ההסכם עם חברת פייזר לאספקת חיסונים , מיהר אברמוביץ להתנבא כי החיסונים לא יגיעו גם בעוד זמן רב. והחוזה לא חוזה. בקושי זיכרון דברים. הוא לא ידע לבטח כי החיסונים לא יגיעו. הוא רק הניח שנתניהו משקר. וכך שרטט לעצמו – ולכל הצופים בו – חזות קשה שהפכה אותו במהירה לנביא שקר. גם אני אינני נוטה בדרך כלל להאמין לנתניהו אבל אפילו בדיקה שטחית בדיווחים על ההצלחה בפיתוח החיסונים ואישורם, שכנעה אותי שהפעם נתניהו צודק. הוא הבטיח – וקיים.
ומה הלקח? זה לא קל, אבל נסו תמיד לבחון אם מה שאומרים לכם מייצג אמת מוצקה והדובר נטול פניות, או שזוהי עמדה תועלתנית ורעועה של קבוצת פוליטיקאים ממורמרים, עיתונאים שטופי שנאה או לשעברים המנסים בכל מחיר לחזור למרכז הזירה הציבורית. אל תניחו לתודעה המוטה שלהם לעוות גם את זו שלכם. נסו לראות את התמונה הגדולה.
כתבות נוספות
