זורע רוח יקצור סופה
פרופ’ אריה אלדד
במסגרת לימודי הביולוגיה למדו הסטודנטים כי כ25% ממקרי המוות בישראל נגרמים מסרטן. בסוף השנה נבחנו על החומר הנלמד, ונשאלו
באיזו דרך יכול אדם לצמצם את הסיכון ללקות בסרטן?
התשובה המקובלת היא : לשמור אורח חיים ותזונה בריאה, לעסוק בפעילות גופנית להימנע מגורמי סיכון : עישון, חשיפה לחומרים מסרטנים וקרינה.
אבל השנה הנחו את בודקי הבחינות לקבל כתשובה נכונה ( כיון שהיא הגיונית) גם את התשובה האלטרנטיבית : להתאבד בגיל צעיר, לפני שתספיק ללקות בסרטן.
הנביא הושע אמר “כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ” מה שמתורגם לעברית מדוברת בכותרת. וספר משלי אמר : זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצָר אָוֶן .
ובמדעי המחשב מוכר המושג GIGO, ראשי תבות של -GARBAGE IN GARBAGE OUT . איכות המוצר תלויה באיכות חומרי הגלם. תכניס זבל – תקבל זבל. למשל המחקר הקובע כי הסיכוי להיות מעורב בתאונת דרכים נמצא ביחס ישר למשך השימוש בכביש. השאלה : איך תצמצם את הסיכון להיות מעורב בתאונת דרכים ?: התשובה המקובלת : נסיעה כחוק, השקעה בתשתיות, אכיפה. התשובה המטומטמת : לנסוע במהירות 200 קמ”ש כדי לקצר את משך השהיה בכביש.
תשובה מטומטמת? אובדנית ורצחנית? לא בהכרח. לפחות לא אליבא דמשרד החינוך.
בתחילת השבוע שמעתי בגלי צה”ל כי מערכת החינוך שלנו אמצה בחום את ההגיון הטמון בתעשיית הזבל. בשיעורי האזרחות בבתי הספר התיכוניים מרבים כנראה לעסוק בשאלת הפער בין האוכלוסיה הערבית והיהודית בישראל, ובבחינת הבגרות באזרחות נמצא הגאון שניסח את השאלה : איך להתמודד עם השסע הלאומי במדינת ישראל? בבית הספר מלמדים אמנם כי הדרך הנכונה להתמודד עם הבעייה היא קיום בחירות דמוקרטיות המבטיחות ייצוג הולם לערבים, צורך בתקצוב ראוי לשיכון וחינוך של ערביי ישראל. אבל כיון שהתקינות הפוליטית האסונית בישראל הכתיבה בעשורים האחרונים גם מדיניות של “אפלייה מתקנת” – גם שיטה זו נלמדת ומתקבלת כתשובה ראויה לשאלה .
אבל השנה הגדילו חכמי האזרחות במשרד החינוך לעשות. בודקי הבחינות הונחו לקבל כ”תשובות נכונות” גם את האפשרות להפיכת ישראל “למדינת כל אזרחיה” , או את ביטול כל המאפיינים היהודיים של המדינה.
כלומר : אם יבטלו את חוק השבות וימירו אותו בחוק להחזרת פליטים ערבים לישראל. אם יחליפו את דגל ישראל מכחול לבן ומגן דוד לשחור ירוק אדום תכלת , או לחילופין : כל צבעי הגאווה, ובמרכזו מקבץ מטושטש של פיקסלים , אם ההמנון לא יהיה “התקווה” אלא “מתוקה מהחיים” ובמקום מנורת שבעת הקנים מבית המקדש יהא באנג מעוצב לסמל המדינה – אז ודאי יימחק הפער הלאומי בין יהודים וערבים בישראל. או בקיצור : אם המדינה היהודית תתאבד – לא יהיו פערים.
אלא שיש בעייה : מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. והיא מדינתו של כל העם היהודי. לא רק אלה שחיים בה, ולא רק של אזרחיה. על המכשלה הקלה הזו מקווים כל הפוסט-ציונים והאנטי-ציונים מן השמאל הישראלי להתגבר בעזרת שינוי הגדרות היסוד שלנו. הם באמת רוצים למחוק מישראל כל סממן יהודי.
זו כמובן אפשרות. אבל התשובה הנכונה היא : להעיף מלימודי האזרחות את הפוסט ציוניים. לתקן את הבקיעים בחומה. השבוע זכרנו את יום שבעה עשר בתמוז. היום בו הובקעה חומת ירושלים לפני 1946 שנים. זה אפילו לא יום חורבן בית המקדש. אבל העם היהודי זוכר כי לאחר שהובקעו החומות – לא ניתן היה עוד למנוע את החורבן.
כתבות נוספות
