הואקף קודח ונתניהו מטייח. מאמר שהתפרסם במקור ראשון 16 ינואר 2015

 הואקף קודח נתניהו מטייח
 פרופ' אריה אלדד
התפרסם ב"דף הבית" מקור ראשון ערב שבת כ"ה טבת, 16 ינואר 2015

 לפני כעשרים שנה, תוך עצימת עין של ממשלת ישראל, חנך הואקף המוסלמי את המסגד התת קרקעי הענק בהר הבית בחלל "אורוות שלמה". ולאחר מכן מסגד נוסף מתחת למבגד אל אקצה. פעולות נרחבות של חפירה הרס ושיפוצים בוצעו בחללים הללו תוך הרס עתיקות מכוון ונרחב. בשנת 1999 חפר הואקף בור אדיר ממדים כדי להכשיר כניסה מונומנטאלית ל"אורוות שלמה". דחפורים וכלים מכאניים כבדים אחרים הופעלו ומאות משאיות טעונות עפר ושברי אבנים פונו מן ההר. מי שהיה אז מנכ"ל רשות העתיקות אמיר דרורי ע"ה אמר על הפעולות הללו "פשע ארכיאולוגי" "פגיעה ברברית בארכיאולוגיה". כיון שפעולות החפירה וההרס בהר נמשכו תוך עצימת עין של הרשויות המופקדות על אכיפת החוק בהר פנתה בשנת 2007 הועדה לביקורת המדינה של הכנסת למבקר המדינה והטילה עליו להכין דו"ח על התנהלות הרשויות בהר. המבקר הכין דו"ח חמור ביותר, אך ועדת משנה לביטחון של הועדה לביקורת המדינה הטילה עליו חיסיון ב2010. זאת על פי דרישת משרד ראש הממשלה, והמשטרה. הנימוק : פרסום הדו"ח עלול לפגוע ביחסי החוץ של המדינה ועלול לחשוף את שיטות העבודה של המשטרה. כך נמנע באופן מעשי פיקוח של הכנסת על הרשות המבצעת. הפגיעה בריבונות, ההפקרות והרס העתיקות בהר הבית נמשך באין מפריע. כשנקראו הרשויות לכנסת לדיון מעקב הן העידו כי כל לקחי הדו"ח החסוי נלמדו ויושמו. כיון שהדו"ח עצמו היה חסוי - לא ניתן כמובן להעריך את הקשר בין דברי הרשויות והמציאות. מעניין כי נציגי השב"כ שהופיעו בפני בג"צ שדן בעתירה לפרסום הדו"ח מסרו כי אין בפרסומו משום פגיעה בביטחון המדינה.לא על ביטחון הגן החיסיון, כי אם על אזלת ידן של הרשויות בהנחיית ראש הממשלה.
אלא שלפני כשנה התפרסם באתר חדשות יהודי בניו יורק (jewishvoiceny.com) מסמך שנטען לגביו כי הוא הדו"ח החסוי. הועדה לביקורת המדינה בראשות ח"כ אמנון כהן (ש"ס) סרבה לדון בנושא. מדינת ישראל התעלמה מהדו"ח שפוסם. מי שקורא בו - יכול בקלות להבין מדוע. בדוח נחשף קלונן של ממשלות ישראל לדורותיהן, שויתרו למעשה על הריבונות בהר והניחו לואקף לעשות בו כבתוך שלו. עירית ירושלים לא אכפה את חוקי התכנון והבניה. רשות העתיקות לא פיקחה על עבודות בהר, כולל חפירות והריסות, המשטרה עצמה עין מכל מעשי הונדליזם הערבי בהר. ועדת השרים המיוחדת האמור לפקח על הנעשה בהר ולאשר עבודות במידת הצורך - לא התכנסה מאז 1967. . מכיוון שהוואקף הוא גוף ירדני – ממומן ומופעל בידי משרד ההקדשים ברבת עמון – הרי שהתוצאה היא שהר הבית דה פקטו, נתון בריבונות הממלכה ההאשמית ואיננו בריבונות ישראל. כך מתברר שמילותיו של מוטה גור, מפקד כוח הצנחנים שכבש את ההר ב 1967 – "הר הבית בידינו" – נותרו מילים ריקות.
 . 
במדינת ישראל התפתח מנהג שראש הממשלה קובע כל דבר בהר הבית, ובפועל עושה זאת המשטרה. מצב זה נוצר מכיוון שהוואקף המוסלמי "מכיר" רק במשטרה – בהיותה נציג "הכוח הכובש" – בעוד שאין הוא מכיר ברשויות המדינה האזרחיות האמורות לפעול בהר הבית: רשות העתיקות ועיריית ירושלים.
רשות העתיקות אמורה לאשר ולפקח על כל עבודה הנעשית בהר הבית, אשר כולו הוא אתר עתיקות מוכרז, אתר בעל חשיבות ראשונה במעלה בעולם כולו. עבודות הבניה העצומות שביצע הואקף בהר שבוצעו ללא היתר וללא פיקוח, ועבודות ריצוף עצומות שבוצעו לאחר מכן בשטח הדרום מזרחי של ההר גרמו כמעט להתמוטטות חומות הר הבית בגלל שינוי במשטר ניקוז מי הגשמים.
עיריית ירושלים אמורה לאשר כל פעולת בניה בעיר, ולפקח שהיא מתבצעת לפי הכללים, ללא חריגות. בפועל פקחי העיריה כמעט אינם נוכחים בהר הבית, רק נדירות הם נכנסים ללא מדים, ואינם מפעילים כלל את סמכותם.
הגורם היחיד הנמצא בהר הבית כל העת הוא משטרת ישראל, אלא שהמשטרה נענית לכל גחמה של הוואקף המוסלמי כדי לשמר אתו "יחסי עבודה תקינים", והתוצאה היא שהוואקף הוא הקובע הכול בהר הבית, המשטרה מצייתת, ומוציאה אישורים ופקודות על פי רצון המוסלמים...
היועץ המשפטי לממשלה קבע לפני שנים אחדות נוהל כי יש לדווח לו על כל הפרת חוק בהר הבית בטרם תתבצענה פעולות לאכיפת החוק. כל הרשויות – לרבות המשטרה – פירשו את ההנחיות הללו כאישור פתוח שלא לעשות את תפקידן. כך נוצר מצב שבין אם דווחו עבירות הוואקף ליועץ המשפטי, ובין אם לאו – בפועל לא נעשה דבר נוכח הפרות החוק אשר חזרו ונשנו עשרות פעמים. ולפיכך היועץ המשפטי עצמו יש חלק מהותי בכך שמערכת החוק בישראל לא הופעלה (ואיננה מופעלת) כלפי הוואקף המוסלמי בהר הבית, ולמעשה יש לו חסינות מפני החוק.
חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי אשר זכיתי לעמוד בראשו החליט לפנות לרשויות ולדרוש פרסום הדו"ח, שממנו עלה לרשת. הרשויות סרבו או התעלמו סתם. לפיכך ביקשנו לדעת מה עשו רשויות מאז הגשת הדו"ח. פנינו בכתב לעירית ירושלים, לרשות העתיקות ולמשטרה בבקשה שיפרטו את פעולותיהם בהר לאחר 2010. פנינו מכוח חוק חופש המידע. זכינו רק לתשובות לקוניות ששוב הסתתרו מאחורי בטחון המדינה ופגיעה אפשרית ביחסי החוץ שלה.
ולפיכך , בשיתוף פעולה עם יהודה עציון, וכשאנו מיוצגים בידי עו"ד נדב העצני פנינו לפני כחצי שנה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ועל פי חוק חופש המידע, וביקשנו לקבל את פירוט הבקשות שהגיש הואקף לביצוע עבודות בהר, את פירוט האישורים שניתנו, ואת פעולות הפיקוח והאכיפה. נתונים שלא ניתנו לידינו לאחר שפנינו ישירות לרשויות. 
לפני כחודשיים התקיים הדיון הראשון. עו"ד העצני הרצה את טענותינו. הרשויות שבו והתחמקו בטענה כי אי אפשר למסור לידינו את הנתונים על המתרחש בהר, בדיוק מאותן סיבות שהוטל חיסיון על דו"ח מבקר המדינה. שוב נישא שם ביטחון המדינה לשוא. שוב הסתתרו מאחורי פגיעה אפשרית ביחסי החוץ של ישראל. טיעון זה אגב, אפשר שיש בו ממש. כי אם יסתבר לעוד מדינות בעולם כי ממשלות ישראל ויתרו מרצונן על ריבונות בהר הבית - אולי יבקשו שהמדינה תנהג כך גם ביחס לשטחים אחרים ולטובת מדינות אחרות. אם יצא לישראל שם של מדינה שאינה שומרת על ריבונותה - יהיו עד קופצים על השלל.
אלא שהפעם נתקלו עירית ירושלים, רשות העתיקות והמשטרה בשופט שלא היה מוכן לקבל אוטומטית כל טיעון בשם ביטחון המדינה. כבוד השופט סובל דרש מהרשויות להסביר לו מדועף למשל, אם תמסור העיריה כמה בקשות להיתר ביצוע פעולות בניה הגיש הואקף - ייפגעו ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה. הוא שלח אותן הביתה עם "שיעורי בית" לבוא לדיון הבא עם נתונים
 הרשות היחידה שנענתה, לפחות חלקית, לאתגר, היתה רשות העתיקות. הם המציאו לידינו העתקי פרוטוקולים של ועדת השרים המיוחדת לענייני הר הבית שהתכנסה מספר פעמים לאישור עבודות שביקש הואקף לבצע. מהפרוטוקולים למדנו כי הואקף , שאינו מכיר במדינת ישראל, מוכן להידבר רק עם המשטרה, את הבקשות מגישה רשות העתיקות ולא הואקף. כבייכול גונבה שמועה לאוזניהם כי הואקף מבקש לחפור, לשפץ, לקדוח, לנסר, לרצף, להרוס, לבנות, להחליף, - והיא מתנדבת לבקש בשמו. וועדת השרים אישרה לרשות להרשות לואקף לבצע, תוך שהיא מעירה כי האישור שלה אינו מהווה תחליף לבקשת היתר בניה כדין מהעיריה. בקשות שככל הידוע לנו לא הוגשו מעולם.
העיריה והמשטרה שבו לדיון השני בלא להציג שום נתונים. שוב רוממות ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה בגרונם ואוזלת מעשים בידיהם. השופט לא נבהל גם הפעם. נציגי היועץ המשפטי למשטרה ( שדבררו גם את העיריה) הסכימו להראות את הנתונים לשופט בלבד. לא לנו. נקבע לפיכך דיון שלישי, במעמד המשיבות בלבד. למרות הנציגות הנכבדה מאד של הרשויות שהתייצבו לדיון השלישי - כנראה שלא נחה דעתו של השופט גם הפעם ונקבע דיון רביעי, שוב בהעדרנו.
כל אותה העת מוצבים פיגומים על אבן השתיה לשיפוצים בכיפת הסלע. מוקמת סככת גנרטורים בלא אישור, נמשכות חפירות תעלות בפיקוח עלוב ותוך הפרת תנאי העבודה שהוציאה רשות העתיקות עצמה. לגבי מקצת העבודות הללו פנינו שוב לאחרונה לבקש פירוט הבקשות האישורים הפיקוח והעבודות שבוצעו בפועל. ראוי שרשויות המדינה ידעו כי הר הבית אינו הפקר. ואם הועדה לביקורת המדינה שותקת ומשותקת, ואם ועדת הפנים של הכנסת מנועה מלבקר בהר - יש יהודים בארץ ישראל שלא יניחו למדינה לוותר על ריבונותינו במקום הקדוש ביותר לעם היהודי.