הגורם האנושי
פרופ’ אריה אלדד
BONA DIAGNOSIS -BONA CURATIO אמרו הרופאים ברומי. אבחנה טובה היא תנאי לריפוי. וגם ההפך נכון : אם לא מאבחנים מחלה אין סיכוי לרפא אותה.
השריפה בהרי ירושלים כילתה רבבות דונמים של יערות. מאה שנות ייעור הפכו לאפר שחור. מפקדי הכבאים שנלחמו באש מיהרו לקבוע כי השריפה נגרמה בידי אדם. הם ידעו לציין במדויק היכן החלה השריפה. ליד משלט 16 בדרך בורמה. צפונית מערבית לבית מאיר. אבל הם גם נזהרו מאד שלא לפסוק אם מדובר ברשלנות של מטיילים או בהצתה מכוונת. האשימו את “הגורם האנושי”. רק רמזים הופרחו כגיצים בוערים לחלל : שלושה מוקדים , החקירה נעזרת באמצעים מודיעיניים. אנושיים וטכנולוגיים. איכון טלפוני של מי שנמצא בנקודת ההצתה בשעה שפרצה האש. אולי כלקחי השריפה בכרמל נזהרו הפעם הפוליטיקאים והטפסרים ולא חשו להאשים ערבים בטרור. בהצתה לאומנית מכוונת. אפילו את האורנים האשימו. הם נורא דליקים .
אלפי שריפות פרצו בשנים האחרונות ביהודה ובשומרון. רבות מהן , שהובערו סמוך ליישובים יהודיים – נגרמו במזיד בידי מחבלים. רק מעטים מהם נתפסו ואשמתם הוכחה. קשה למצוא טביעות אצבעות על בקת”ב שבור שנמצא באש . אבל ריבוי המוקדים, מצלמות האבטחה, כיוני הרוח והשבחים למבצעים שנשמעו בערוצי התקשורת הערבים לא הותירו מקום לספק : רבות מהשרפות הללו היו מעשה טרור ערבי שכוונותיו רצחניות.
אבל מטעמי תקינות פוליטית ולאחרונה – אולי גם רצון שלא לפגוע בשותפים הערבים בכנסת – אנחנו נמנעים מלאבחן בקול רם את המחלה. היא חורגת מתחומי הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל , ונובעת מדפוסי התנהגות בחברה הערבית. עשרות הנרצחים הערבים, הנופלים מידי שנה מכדוריהם של בני עמם מוכיחים. לרוב מאשימים בכך “כנופיות פשע”. אבל גם מעשי רצח על רקע “כבוד המשפחה” או נקמת דם מרובים מאד. מנהיגי הציבור הערבי טענו בימי פרעות “שומרי החומות” לפני שלושה חודשים כי רוב “מפירי החוק” הם חברי כנופיות פשע או משת”פים של השב”כ. אלא שהעובדות הן אחרות. הרוב המכריע של המשתתפים במעשי הלינץ’ נגד יהודים, ומשליכי בקבוקי התבערה לבתי יהודים ( או בטעות – לבתים ערבים) לא היו עבריינים. הם היו רוצחים “נורמטיביים” לגמרי. אולי כי זאת הנורמה בחברה שלהם.
אבל נורמה חברתית אינה ענין גנטי. היא נבנית כהתנהגות נרכשת. נלמדת. העשויה לזכות לעידוד , או להיות מרוסנת והצטמצם מאד – והכל על פי תגובת הסביבה, המשפחה, השכונה או הכפר. ולא פחות מזה – על פי תגובת המדינה.
בפרעות בעכו, ב-11 במאי השנה הגיעו שבעה ערבים למלון “אפנדי” בעכו, הם , כמו כל ערביי עכו, ידעו היטב כי בעלי המלון – כמו גם בעלי מסעדת “אורי בורי” – הם יהודים. ולכן הציתו אותם. שבעה כתבי אישום הוגשו נגדם. במלון היה חתן פרס ביטחון ישראל, אבי הר אבן בן ה-84, שנכווה אנושות ומת אחרי שלושה שבועות. שבעה כתבי אישום באשמת הצתה ממניעים לאומניים הוגשו. אף לא אחד באשמת רצח.
למה? כי קשה היה לחוקרי המשטרה להוכיח מי מכל המציתים הללו הוא שגרם למותו של הר אבן.
ב12 באוקטובר 2000, בתחילת האינתיפדה השניה, נקלעו שני חיילי מילואים,יוסי אברהמי וואדים נורז’יץ, לרמאללה. נלכדו בידי שוטרים פלשתינאיים והובאו לתחנת המשטרה. השוטרים פתחו את הדלתות והמון ערבי פרץ לתחנה, ויחד עם עשרה שוטרים רצחו את החיילים באכזריות נוראה, והמשיכו עוד שעה ארוכה להתעלל בגופות. תמונת אחד הרוצחים ניצב בחלון, מניף בגאווה את ידיו המגואלות בדם נחרטה בזיכרון הקיבוצי שלנו. קרוב לעשרים ערבים מקרב המשתתפים נתפסו במרוצת השנים והורשעו ברצח. לא ניתן היה כמובן לקבוע סכינו של מי גרמה למוות. ידיו של מי עקרו עיניים או תלשו איברים פנימיים. הם השתתפו בלינץ’ ודי היה בכך. למה לא היה די בכך ברצח אבי הר אבן?
ובחזרה לימינו : באוהל המחאה שהקימו תומכי הפורעים הערבים בעכו הועלתה תביעה מהרשות הפלשתינאית והחמאס לכלול את המציתים הללו, ושאר הפורעים, בכל עסקת שבויים עתידית. אם ישראל שוב תרד לשפל מוסרי של שחרור רוצחים תמורת גופות גולדין ושאול, או אברו מנגיסטו החי – למה ייגרע חלקם? הרי אפילו עבד אלעזיז צאלחה, הרוצח הערבי שעמד בחלון ברמאללה והניף את ידיו האדומות מדם החיילים – שוחרר בעיסקת שליט.
כל שנה יש מאות הצתות סביב יישובים ביו”ש. גם שריפת הענק ממערב לירושלים השבוע – אפשר שהיא הצתה לאומנית. אבל תמר זנדברג , השרה להגנת הסביבה מעדיפה לדבר על שינויי האקלים וההתחממות הגלובאלית. קשה לקרר את כדור הארץ. קל יותר להילחם ברצחנות ובטרור השריפות שאויבי ישראל גורמים. אבל היא, מטעמי תקינות פוליטית ממארת או סתם שמאלנות – התחמקה מהאפשרות הלאומנית. וגם אם ייתפסו המציתים וייחשפו מניעיהם – היא ודאי לא תתבע מאסר עולם למי שרצח את יערות ירושלים ותרם להתחממות כדור הארץ יותר ממאה אלף מדורות ל”ג בעומר או מנגלים ביום העצמאות.
השבוע נרצח בכפר ראמה סאהר איסמעיל . פעיל פוליטי דרוזי , שהיה יועצם של שרת החינוך ושר המשפטים. בעקבות הרצח התפרסמה בYNET סקירה מלומדת ומאויירת על 70 הנרצחים הערבים מתחילת השנה. לא כתבו פי כמה גדול יותר שיעור הרוצחים הערבים מהרוצחים יהודיים. זה לא תקין פוליטית. ולכן העדיפו להתייחס אל הערבים כאל קורבנות. הכותרת התקינה-פוליטית-עד-גועל היתה “לצעיר ערבי סיכוי פי 21 להיפגע מירי לעומת בן גילו היהודי.” “להיפגע מירי” סטרילי כזה. תקין פוליטית.
בשנה שעברה נרצחו בארץ 134 איש, ומתוכם 113 ערבים. לפחות 80% ממעשי הרצח בארץ מבוצעים בידי ערבים המהווים כ- 20% מהאוכלוסיה. אם נניח כי ברוב מעשי הרצח משתתפים לפחות שני רוצחים – אחד מכל 8500 ערבים היה מעורב בשנה שעברה במעשה רצח. ורק אחד מכל 150000 יהודים רצח. הסיכוי שסכסוך כל שהוא יסתיים בחברה הערבית במעשה רצח – גדול פי 17 מהסיכוי לרצח כזה בקרב היהודים. אבל זה לא תקין פוליטית לכתוב שרצחנות היא אחד מדפוסי ההתנהגות המאפיינים את החברה הערבית בישראל.
ח”כ מנסור עבאס, ראש רע”מ אמר השבוע :”הפשע והאלימות בחברה שלנו הם מחלה קשה שיש לטפל בה בצורה יסודית”. הוא לא התחמק מאבחנת המחלה אבל האשים בעיקר את מדינת ישראל בגרימתה. אצלנו יש כאלו שאפילו מפחדים, מטעמי תקינות פוליטית ממארת, לאבחן את המחלה. הסוציולוגים, הקרימינולוגים וכל חוקרי החברה הערבית בישראל – יודעים את האמת, אבל חוששים לצעוק אותה בקול רם. ואם כבר מעיזים – מיד הם מצרפים לה גל של האשמות עצמיות : הזנחה, קיפוח, אפליה, חינוך לקוי. מדינת ישראל אשמה. היהודים אשמים כשערבים רוצחים. המשטרה והפרקליטות הנדרשים פשוט לאכוף חוק נוהגים אף הם בכפפות של משי בעבריינות הערבית ומועלים בתפקידם לדכא את “הנורמות” הללו. יעדיפו כתב אישום בהצתה ולא ברצח, ידברו על “מנהג מסורתי” ולא על פוליגמיה. על “אורח חיים מסורתי” ולא שוד קרקעות הלאום, “מבנה חמולתי” ולא נפוטיזם. וכבר אמרנו : אם לא מאבחנים נכונה את המחלה ומעוותים את מחולליה – אין סיכוי לרפא.
כתבות נוספות
