האם אירופה מתפכחת?
פרופ’ אריה אלדד
לפני שנתחיל לענות על השאלה שבכותרת צריך להבהיר למה זה בכלל אמור לעניין אותנו. עוד לפני שאירופה היתה נוצרית התעללו בנו היוונים והרומאים עובדי האלילים. הנצרות רק החמירה והעמיקה את האנטישמיות שלהם. מדינת ישראל הוקמה בידי פליטי שנאת ישראל האירופית. אודים מוצלים מההשמדה. העם היהודי היה אמור לתת גט כריתות נצחי לאירופה ולא לדרוך עוד על אדמתה הרוויה אפר ודם יהודי. לכאורה היינו צריכים לשמוח, או למצער להיות אדישים למראה אירופה ההולכת ונכבשת בלא קרב בידי מהגרים מוסלמים. להגיד “מגיע להם”. אבל אירופה חשובה לנו. מחצית הייצוא הישראלי נרכש באירופה. יש לנו (עדיין?) מדינות ידידות באירופה, ומחמת קרבתה היחסית היא החו”ל המועדף על הישראלים, הזקוקים להפוגות אוורור. גל האנטישמיות המציף את היבשת לא מרתיע אותם. לכל היותר יעקרו יהודי הגלות את המזוזות מפתחי בתיהם, והישראלים יימנעו מלדבר עברית בקול רם. זה לא עזר לפני שמונים שנה. זה לא יעזור גם היום. האנטישמיות האירופית עמוקה ושורשית במדינות רבות, במזרח אירופה וגם במערבה. אך כיון שבדמוקרטיה ליברלית אסורה כל צורה של גזענות – תהיינה מדינות , או רק צעירים פרוגרסיביים וליברלים בהן , שיתעטפו באצטלת “אנטי ישראליות” או “אנטי ציוניות” כדי להסתיר את שנאת ישראל המפעפעת בדמם. כך באירלנד ובספרד, עם מסורת אנטישמית קתולית, אשר בימי מלחמת העולם השניה הצהירו על “נייטראליות” אך תמכו בגרמניה. כך נשיא צרפת שהורה לגרש את ישראל מתערוכת הנשק הגדולה בפריז כיון שישראל מעיזה להילחם בחמאס , והורגת בעזה גם “בלתי מעורבים” כמו כתב אלג’זירה ואביו הרופא שכלאו בביתם שלושה חטופים. וכך “שר החוץ ומדיניות הביטחון” של האיחוד האירופי, ג’וזף בורל הספרדי, אשר האובססיה האנטי ישראלית שלו גלויה מוכרת וידועה. איתמר אייכנר כתב השבוע בYNET- כי ביום שבו חל שינוי טקטוני במפה הפוליטית באירופה עסק בורל במה שכינה “הטבח של אזרחים פלשתינאים” כשהוא מתייחס לפעולת חילוץ החטופים בנוסיראת . בשלושת החודשים האחרונים צייץ בורל 127 פעם על המלחמה בעזה ורק 67 פעמים על המלחמה באוקראינה, מלחמה המתחוללת באירופה ואמורה להטריד אותו הרבה יותר. בורל דנן קורא לאיחוד האירופי להטיל עלינו סנקציות. לצערו העמוק מספר מדינות אירופאיות ידידות לישראל (צ’כיה, אוסטריה הונגריה וגרמניה) מונעות מהאנטישמי לחנוק אותנו.
*
בבחירות לפרלמנט האירופי שנערכו השבוע נרשמה תבוסה לשמאל הקיצוני ול”ירוקים” ( השם האירופאי המכובס לאותו דבר עצמו) ועליית כוחו של הימין. אצלנו בשמאל יש שמעקמים פרצוף ומודאגים מעליית “הימין הקיצוני”. רומזים שהם פשיסטים, אנטישמים סמויים. הם מגנים כל שיתוף פעולה פוליטי עם ידידינו המעטים. כאילו יקיריהם מהשמאל הליברלי הירוק באירופה אינו שונא ישראל גלוי פעיל ובוטה. לא מהאנטישמיות של הימין האירופי חושש השמאל בישראל, אלא דווקא מתמיכתם בישראל ובממשלתה. לטעמם – בידוד שלם של ישראל יחיש את מפלת נתניהו. בגרמניה, בצרפת באיטליה באוסטריה ובהולנד התחזקו מאד מפלגות הימין. והן שולחות לפרלמנט האירופי גוש גדול שיוכל לבלום לפחות מקצת ממאמצי השמאל-מרכז לפגוע בנו, להחרים אותנו, להכיר במדינה פלשתינאית. מקובל לחשוב כי השינויים הפוליטיים הללו באירופה הם תגובת הציבור להצפת אירופה במהגרים מוסלמים מאפריקה, אסיה והמזרח התיכון. אשר רובם לא ניסו להשתלב או להיטמע בחברה האירופית . רבים מהם הביאו עמם את תורת “האחים המוסלמים” השואפים להשתלט על היבשת ולהשליט בה את חוקי השריעה. התמעטות הילודה באירופה, הריבוי הטבעי שלילי, הצורך בידיים עובדות ואידיאולוגיה אולטרה-ליברלית הבאה להשקיט את רגשי האשמה הפוסט-קולוניאליים – גרמו למדינות רבות ביבשת לפתוח לרווחה את שעריהן. בגרמניה – 5.5 מיליון מוסלמים. בצרפת – כ-4 מיליון, בספרד למעלה ממיליון. בהולנד – כמעט מיליון וכך גם בבלגיה בה מהווים המוסלמים 7% מהאוכלוסייה. כבר לפני כעשרים שנה טבעה העיתונאית האיטלקית אוריאנה פלאצ’י את המונח “אירו-ערביה” ובעקבותיה פרסמה בת יאור ( שם העט של גיזל ליטמן), ספר בשם זה. הם צפו שחורות לאירופה הנכנעת בלא קרב לאסלאם הפולש. השנים שחלפו מאז אימתו את התחזיות שלהן . כבר באותן שנים קמו בכמה מדינות אירופיות מפלגות ימין שניסו להיאבק בתופעה. אלו הוקעו מיד כמפלגות גזעניות, פשיסטיות, לעיתים מצאו בהן גם עקבות אנטישמיות , אפילו ניאו-נאציות. המרכז-שמאל באירופה ניסה להיאבק בתמיכה העממית הגוברת באותן מפלגות. וכל מי שיצר איתן בריתות פוליטיות הוכתם גם הוא .
אבל לא רק ההתנגדות להגירה המוסלמית לאירופה הביאה להתחזקות מפלגות הימין ביבשת. הטרלול הפרוגרסיבי הביא לתגובת -נגד שמרנית. ריאקציה לטירוף של תרבות הWOKE, הביטול, טשטוש הזהות המינית ,המשפחתית או הלאומית. בארה”ב מתבטאת תגובת הנגד בהתחזקותו של טראמפ. באירופה – בהתחזקות הימין ודעיכת השמאל. גם אם על פי תוצאות הבחירות הללו נראה כי גוש המרכז השולט עתה בפרלמנט האירופי ובנציבות האירופית בראשות אורסולה פון דר ליין, יוכל עדיין להרכיב קואליציה עם השמאל, ולכאורה להמשיך בעמדותיו הנוכחיות – נראה כי גם שם יודעים לפענח את האותות שהציבור באירופה משדר להם. הגוף האירופי החולה , שכבר דומה היה שנגזר מותו ושהוא עתיד להפוך בתוך עשורים אחדים ליבשת מהגרים הנשלטת בידי האסלם – מגלה סימני רצון לחיים. נכונות למאבק..
*
בישראל מתחולל בעשורים האחרונים תהליך דומה. מאז ההתרסקות המדממת של הסכמי אוסלו השמאל מתכווץ והולך. לא מתוך מה שנתפס ככישלון הנהגת השמאל – אלא מתוך הכרת רוב הציבור בשגיאה האסטרטגית של תפיסתו המדינית. גם לאחר הטבח והאסון בשמחת תורה שהתרחש במשמרת של ממשלת ימין-ימין , רוב הציבור רוצה אולי בסילוקם של האחראים והאשמים ובראשם נתניהו – אבל דווקא תפיסת העולם של הימין השוללת הקמת מדינה פלשתינאית, והבנה כי “אין עם מי לדבר” – התחזקה. אפילו אשליית ההיפרדות , “אנחנו כאן והם שם” – התרסקה.
מדינת ישראל הנלחמת על חייה בחזיתות רבות סופגת גינויים ונתונה בלחץ דיפלומטי מצד האיחוד האירופי ומדינות רבות ביבשת. אנו זקוקים למהפך פוליטי באירופה. הביטוי של תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי לא יהיה מיידי – אך קו המגמה ברור. בצרפת מפלגתה של מרין לה פן גברה על מפלגתו של מקרון וזה מיהר לפזר את הפרלמנט ולהכריז על בחירות. לא נבכה אם ייחלש בהן עוד יותר. ששה שבועות אחרי הטבח המזויע בשמחת תורה ביקרו במעבר רפיח ראש ממשלת ספרד האנטישמי סנצז עם ראש ממשלת בלגיה האנטישמי אלכסנדר דה קרו , והאשימו דווקא את ישראל בפגיעה באזרחים. שניהם הוכו בבחירות האחרונות: דה קרו הובס והתפטר. סנצ’ז רק נחלש.
באיטליה- גבר כוחה של מפלגת הימין של ראש הממשלה ג’ורג’ה מלוני. בהולנד – ידידי, וידיד ישראל המובהק חירט וילדרס שניצח בבחירות בהולנד הגביר את כוחו בפרלמנט האירופי. חדשות טובות לישראל.
*
האנטישמיות באירופה עתיקה ומושרשת היטב. הדמוגרפיה באירופה הולכת ומשתנה והתלות של האירופים במהגרים המוסלמים הולכת וגוברת. אם המגמה הזו לא תיעצר האנטישמיות האירופית המסורתית, הנוצרית, תתחלף בזן המוסלמי שלה. הבחירות לפרלמנט האירופי השבוע עשויות להיות נקודת התפנית ההיסטורית.
כתבות נוספות
