דם ודמים בעזה
פרופ’ אריה אלדד
אור ליום שני השבוע פעל כוח מיוחד של צה”ל ברצועת עזה. סא”ל מ’ נפל בקרב. המכה קשה מאד. הצלחה או כישלון של פעולה כזאת הם לעיתים קרובות מקריים מאד. גם בתכנון מדויק וקפדני וגם בביצוע נכון לפעמים צץ בדרך כוח אויב לא צפוי או מתרחשת תקלה מבצעית. התוצאה הקשה אינה צריכה לקבוע את הערכת חשיבות הפעולה ועצם הצורך במלחמה רצופה בארגוני הטרור.
נתניהו, וכל שריו, אינם אשמים כמובן בכישלון הפעולה, אבל נושאים באחריות לכישלון הנורא של מדיניות ישראל בעזה בתשעת החודשים האחרונים.
כשהחלו “צעדות השיבה” פריצות הגדר, עפיפוני התבערה ובלוני האש והנפץ – הבליגה ישראל. העובדה שירינו באלו שפרצו את הגדר והרגנו מאות מחבלים אינה נחשבת ” פעולת תגובה” כי אם התגוננות. עצרנו את הפורעים על הגדר, לעיתים אחרי שכבר חדרו. ירינו על דיונות ריקות “לעבר” חוליות חמאס שהפריחו בלונים. חיזרנו אחרי מתווכים שונים ומשונים וובעזרתם קיימנו משא ומתן עקיף עם החמאס. הבלגנו על ירי רקטות לעבר תל אביב ובאר שבע ואימצנו את סיפורי אלף לילה ולילה על מכת ברק שהפעילה את השיגורים. ובעיקר איימנו. נתניהו ושרי הקבינט התחרו ביניהם בניסוח איומים חריפים. נתניהו, כשהוא נשען על המטכ”ל והקבינט – רצה “הסדרה”.
ואז עלה במוחו של נתניהו גם הרעיון שטרם נוסה בסבב הנוכחי – להיכנע.
נכון, זה לא רעיון חדש. נתניהו כבר נכנע לחמאס כמה פעמים, וטיפח לממדים מפלצתיים את הביטחון העצמי של ראשי הארגון והפורעים מטעמו. הוא נכנע כניעה מכפירה ורווית דמי נרצחים בעסקת שליט. אבל אז לפחות שוחרר גלעד שליט.התקבלה תמורה. ואילו עתה – הכניעה וההסכמה לתשלום דמי חסות ( 15 מיליון דולר, ומיליוני ליטרים סולר במימון קטארי) הוזרמו לעזה תמורת תקווה עמומה שמספר ההצתות יפחת במעט, שרמת ההתפרעויות על הגדר תרד במידה מסויימת. האיש שהחל את הקריירה הפוליטית שלו ואת שמו בעולם כשפרסם ספרים על עקרונות המלחמה בטרור , מדוע אסור לעולם לקיים איתו משא ומתן ולמה אין להיכנע לטרור אלא להמשיך ולהלום בו ברציפות עד רדתו שחת – נכנע הפעם בלא תנאי, וגופות הדר גולדין ואורון שאול, והישראלים החיים בשבי החמאס אפילו לא הוזכרו בכניעה האחרונה שעיקרה : קחו כסף מזומן, קחו סולר, ואנו נעצום עין מהמשך ההתפרעויות וההצתות ( ההצתה של החממה בנתיב העשרה התרחשה שעות אחדות אחרי שמכונית המזומנים חצתה את מעבר ארז.) רק דחילק : אל תגזימו.
פעולת הגבורה בה נפל סא”ל מ’ לא נועדה “לשבור את ההבלגה” הזו. לחסל את בכירי החמאס או לחטוף מי מהם. פעולות דומות, שנועדו לאיסוף מודיעין מתמשך, מבצע צה”ל כבר שבעים שנה.
מעולם לא נכנעה כך מדינה ריבונית לארגון טרור כאשר כל התנאים המקומיים והאיזוריים והבינלאומיים היו לטובתה. חמאס על הקרשים. האוכלוסיה בעזה על סף התמרדות אבו מאזן חונק אותם בכל מאמצי כוחו . מצריים סוגרת את גבולה, אין משטי סיוע בדרך. מדינות ערב אדישות לגורל הפלשתינאים בכלל והעזתים בפרט, אפילו הזירה הצפונית נרגעה – ואז נתניהו מציל את החמאס . מזרים לו מזוודות של דולרים ומיכליות סולר.
אלופי האיומים מהקבינט שלנו היו עסוקים בתחילת השבוע בהאשמות הדדיות . מסתבר ששר הביטחון תמיד תמך בתקיפה בעזה והתנגד לסיוע בעוד ששר החינוך תמיד התנגד לסיוע ותמך בתקיפה. וכך גם חברי הכנסת המתלהמים עד אחרון חורקי השן וקוראי קריאות הביניים . ולמרות כל המאיימים- נתניהו בטוח שאיש לא ימנע ממנו להיכנע לתביעות החמאס ולא יפריע לו לשלם למחבלים דמי חסות. הצדיק יודע נפש בהמותיו המלהגות איומים בראיונות והצייתניות בהצבעות.
כי גם מי שחשב שאסור בשום אופן לצאת לפעולה לחיסול החמאס היה צריך להתעקש כי במעבר ארז יסעו שתי שיירות זו מול זו. צפונה ייסעו כלי הרכב הנושאים את הישראלים החיים וגופות החללים שלנו – ומולן מכונית הכסף ומיכליות הסולר לחצות דרומה. אפילו בעסקת שליט הנוראה היו חילופין. אלף תמורת אחד – אבל חילופין. ועכשיו – חינם. סתם תשלום דמי חסות לארגון טרור .
ולא נמצא גם קומץ שרים וחברי כנסת לעצור את הכניעה המבישה הזאת. להודיע לנתניהו כי שום חוק לא יעבור עד שיוחזרו חללינו ושבויינו. נתניהו יודע עם מי יש לו עסק.
כתבות נוספות
