דחילק, תבטלו!
פרופ’ אריה אלדד
הערבים מאכזבים מאד בזמן האחרון.
חודשים ארוכים הדרום בוער. מחצית מהיערות נשרפו. עפיפוני תבערה, בלוני נפץ, הצתות ורקטות, פריצות הגדר והמנהרות. על כל אלו הבלגנו (יחסית) כסמרטוטים . שוב ושוב הזרמנו להם סולר בתקווה לכבות את האש ותוחלתנו נכזבה. השבוע נפגש ראש הממשלה עם כתבים מדיניים. ומיד אחר כך התפרסם בשם “גורם מדיני בכיר” שנתניהו לא רוצה מלחמה. מדהים. היינו בטוחים שהוא רוצה אבל מתבייש.
גם הטיפוס הזה, אבו מאזן, משביע אותנו מרורים. הוא רוצה שהעולם יכריז עלינו “פושעי מלחמה”. קורא להחרים את ישראל וסחורותיה, פונה חד צדדית לאו”מ ולמוסדותיו (תוך הפרת הסכמי אוסלו) כדי להיות מוכר כמדינה. ולאחרונה אינו מסכים להעביר כסף קטארי וסולר לחמאס בעזה. ישראל מתחננת לרצות את המחבלים, לשלם את דמי הפרוטקשן שהם שדורשים עבור הקטנת מספר ההצתות, אבל הרש”פ מחבל במאמציה של ישראל להיכנע לתביעות החמאס. אין ספק. האיש לא חבר. בטח לא פרטנר.
ירדן ממש מגעילה בשנה האחרונה. המלך עבדאללה יודע בדיוק עד כמה הוא תלוי בנו : במים, בגאז טבעי, במודיעין ובביטחון, בכלכלה. אבל הוא מקפיד להפעיל נגדנו טרור מדיני. לגנות אותנו בכל פורום בינלאומי, לנסות לגרור אותנו להאג, להאשים אותנו בחילול הקודש בהר הבית. נשבע לא לחדש את החכרת השטחים בערבה ובנהריים, ואנחנו מנגבים את הרוק ושותקים, בגלל “הקשרים האסטרטגיים הרגישים עם ירדן”. ( מלחמה בטרור האסלמי הדרושה לו יותר מאשר לנו, ותקווה עמומה להשתמש בתחום האוירי של ירדן אם נרצה לתקוף את איראן).
גם אסאד מאכזב אותנו כי נשאר בחיים אחרי מלחמת האזרחים. והשמאל הישראלי מאוכזב מעומאן וסעודיה כי הן מקיימות מערכת קשרים ענפה עם ישראל למרות שלא הקמנו מדינה פלשתינאית. שברו לשמאל את המילה. והאבו דאבים האלה סתם מעצבנים עם מדליות הזהב ו”התקווה”.
בתוך ים האכזבות הזה בקעה השבוע רק בשורה מרנינה אחת : המועצה המרכזית של אש”פ המליצה להשעות את התיאום הביטחוני ולבטל את ההכרה בישראל, כלומר לבטל את הסכמי אוסלו, עד שישראל תסכים להקים מדינה פלשתינאית שבירתה ירושלים.
נתניהו היה צריך לבטל את הסכמי אוסלו מיד כששב ערפאת להוביל טרור רצחני נגדנו (“ארועי מנהרת הכותל” 1996) . תחת זאת לחץ נתניהו את ידו של רוצח היהודים והעניק לו את חברון. ישראל ( בראשות ברק) היתה חייבת להכריז על ביטול ההסכמים מיד בפרוץ האינתיפדה השניה, כי השיבה לאלימות ולטרור היא הפרה עקרונית של אוסלו. אבל אהוד ברק דבק באודים העשנים של ההסכמים האסוניים האלה. גם שרון ואולמרט ושוב נתניהו – נמנעו מביטולם. הסיבות, או התירוצים , ידועים : הדמוגרפיה, היחסים הבינלאומיים, התיאום הביטחוני, הכלכלה. נתניהו מעדיף את הסטטוס קוו, הכולל פיצול בין חמאס- עזה ורש”פ-רמאללה. ואינו מעז להוביל מהלך של חיסול הרש”פ והחלת ריבונות.
והנה – קרן אור באפילה!- הערבים “מאיימים” לבטל את ההסכמים הללו.
על הסוגיה הדמוגרפית נכתבו מיליוני מילים. איני מתכוון לחזור עליהן. אבל שלושה הנימוקים האחרים להמשך קיום הסכמי אוסלו ( וכנגזרת מהם – המשך קיום הרש”פ) , קרי : הכלכלה, התיאום הביטחוני ויחסי החוץ של ישראל, ראויים לדיון.
בתחום היחסים הבינלאומיים של ישראל מצבנו בימי טראמפ שונה לחלוטין ממצבנו בימי קלינטון או אובמה. הרומן בין ישראל לסעודיה ולמדינות המפרץ הוא עובדה קיימת, ולאחרונה גם גלויה ופומבית. כל זה למרות “הקיפאון” מול אבו מאזן וכנופייתו ברמאללה. הפלשתינאים באמת לא מעניינים את העולם. אז שלא יפחידו אתכם בבידוד בינלאומי אם לא ניכנע לדרישתם החצופה למדינה וירושלים בירתה.
אבל כל אלו אצלנו שהקמת מדינה פלשתינאית בלב המולדת שלנו היא משאת נפשם האמיתית, וכבר שכנעו את עצמם ש”זה אינטרס שלנו” ( בגלל הבעיה הדמוגרפית, שיש לה פתרונות אחרים, שאינם במסגרת ההתאבדות הלאומית הנקראת הקמת מדינה פלשתינאית), כל אלו הרוצים מדינה פלשתינאית מאיימים עלינו שאם לא נסכים – “התיאום הביטחוני” עם הערבים יופסק, ועל כתפי הכלכלה הישראלית ייפול עול עצום של אחזקת הערבים ביו”ש.
ראשי צה”ל בהווה ובעבר מתדרכים עיתונאים . ראשי שב”כ בהווה ובעבר לוחשים על אזני מקבלי ההחלטות ומעצבי דעת הקהל כי אם מנגנוני הביטחון של אבו מאזן לא יילחמו בטרור – תפרוץ אינתיפדה שלישית. שוב ניאלץ להציב מאבטחים באוטובוסים ובמסעדות. הם מבקשים כי נאמין שהטרור הרצחני נגדנו דעך הודות למלחמתם של המנגנונים בחמאס ובג’יהאד.
לא נכון.
הטרור , של הפתח’, החמאס ושאר ארגוני הרוצחים החל לדעוך רק בעקבות “חומת מגן”, הקמה מחדש של תשתית שב”כ ביו”ש ( אחרי שפורקה כמעט לגמרי אחרי אוסלו) ופעולות מעצרים יומיומיות בערים הערביות, באותם אזורים שעל פי אוסלו צה”ל אינו אמור לפעול בהם. ובמידה שיש מידע מודיעיני שהמנגנונים של אבו מאזן מעבירים על התארגנויות טרור בשטחי A – הרי זה בראש ובראשונה כי אבו מאזן ואנשיו יודעים כי אם ישראל לא תעצור את המחבלים – הם עלולים מחר לרצוח אותם. אבו מאזן יודע שהחמאס שואף לשלוט ביו”ש ממש כשם שהוא שולט בעזה. להשליך את ראשי הרש”פ מהגגות ברמאללה. ומסתבר כי אבו מאזן וכנופייתו, יותר ממה שהם אוהבים אותנו או דבקים בהסכמי אוסלו – הם סובלים מפחד גבהים. ולמה ראשי מערכות הביטחון שלנו ממשיכים לתדרך לגבי “חשיבות התיאום הביטחוני” עם הרש”פ? כי הם חוששים מהתלקחות “במשמרת שלהם” . מבחינתם : אחריהם – המבול. תמיד יוכלו לשבור אחר כך חזק שמאלה ולתלות את קולר ההתלקחות הבאה בכך שישראל לא “גילתה גמישות” לתביעות הפלשתינאיות.
ומה עם המיליארדים שנצטרף להוציא כדי לזון ולפרנס ולכלכל את כל הערבים ביו”ש? מי ינקה בשכם את המדרכות? יפנה את הזבל בחברון? מי ילמד אותם בבתי הספר? יטפל בחוליהם? תומכי הקמת המדינה הפלשתינאית מנסים לשכנע אותנו כי ישראל תקרוס כלכלית אם תצטרך לשאת בעול.
גם זה לא נכון כמובן. הרש”פ אינה מאכילה את האוכלוסיה. מי שעובד – מתפרנס. עד אוסלו והקמת הרש”פ הוציאה ישראל רק מאות מיליונים מידי שנה לצרכי האוכלוסיה הערבית. במינהל האזרחי הצטברו בעשור האחרון מאות מיליונים של ההכנסות ממיסים, אגרות, ומכסים . ( כספים שהיו אמורים להיות מושקעים בתשתיות ושירותים לטובת הערבים אבל חוסר שיתוף פעולה עם הרש”פ בתחומים רבים מונע זאת).חלק ניכר מתקציב הרש”פ מגיע כבר היום מישראל ( מיסים ומכסים). אם יבוטלו הסכמי אוסלו והרשות תתאדה – לא יהיה צורך בתיווך המושחת של פקידי רמאללה. ושלא יפחידו אתכם עם הביוב והמדרכות , החינוך והבריאות. אין אף ישראלי אחד שניקה את הביוב ברמאללה או את המדרכות בבית לחם גם לפני אוסלו. העיריות הערביות ניהלו את העניינים המוניציפליים שלהן בהתערבות מינימאלית של מדינת ישראל.
במסכת ברכות נאמר :” בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי אחרים”. אם למנהיגי ישראל אין די אומץ לעשות את הנדרש, כלומר לבטל את אוסלו – אולי יעשו זאת הערבים בשבילנו.
קדימה, תבטלו.
כתבות נוספות
