דברים שרואים משם
פרופ’ אריה אלדד
הכל יודעים מה זה “שם” : במקום ההוא. לא כאן. לעיתים זה יכול להיות ממש קרוב. חיפשתי את המפתחות בכיס והם לא היו שם. לעיתים ה”שם” הזה הוא רחוק מאד. “פלנטה אחרת” אמר הסופר ק.צטניק הוא יחיאל דינור, ניצול אושוויץ: “הייתי שם בערך שנתיים. אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על-פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר” וגם אם הגיאוגרפיה זהה – ה”שם” של רודולף הס מפקד מחנה ההשמדה לא היה דומה במאום לזה של קרבנותיו . והמנהרות בעזה בהם לחמו חיילי צה”ל הן אותו “שם” כמו המנהרות בהן נכלאו החטופים, וספרו כי במנהרות לא סופרים ימים ולא שעות. אלא שניות. ל”שם” יש לפעמים גם מימד זמן שאינו דומה לזמן של מי שאינו שם. והמימד נהפשי הוא המכריע.
לפעמים שני אנשים באים מאותו “שם” אך ראו משם דברים שונים. יש מי שעיניו פקוחות לראות את המציאות ויש בו לב להבין וכוחות נפש להשתנות ויש מי שעוצם אותן בכוח כדי לא לראות. והוא מאובן באמונותיו שאבד עליהן כלח.
*
חיים ילין היה חבר כנסת מטעם “יש עתיד”, ראש המועצה האזורית אשכול, תושב בארי. כששוחחנו אתו השבוע ברדיו 103 אמר על “היום שאחרי” : “חמאס אלו רוצחים ולכן לא יכולים להיות השכנים שלנו…את הרוצחים צריך להעיף…זה מה שאנחנו רוצים… או שזה טרנספר מרצון או איך שרוצים לקרוא לזה… הבנו שכלכלה לא קונה אידיאולוגיה. כל מה שכל הזמן אמרו לנו, גם הממשלות וגם כשאני הייתי ראש מועצה, שאם יהיה להם מה להפסיד הם לא יירו עלינו ולא יעשו טרור, גם זה קרס באותו רגע.” חיים ילין היה , כמו שנהוג לומר “במקום אחר”. אידיאולוגית, נפשית. בארי שלו שלפני ה-7 באוקטובר היתה “שם” אחר. היום הוא, גם כשיחזור לבארי הגיאוגרפית, במקום אחר. והוא רואה את העולם אחרת מה”שם” השונה הזה.
קל לי להבין ולהזדהות עם השינוי. הרי הייתי “שם” כשילין עוד היה במקום אחר. אבל קשה לי להבין מי ששום דבר בתפיסת עולמו לא השתנה גם כשהעולם התהפך. פסיכולוגים מסבירים את ההיצמדות לתפיסת העולם הקודמת במצב הנפשי הרעוע של מי שהכל סביבו חרב והוא מחפש משהו יציב להיאחז בו. כאלו היו הקומוניסטים הזקנים. גם כשתורת השקר שלהם התמוטטה במכורתה – הם דבקו בה כי לא היה בהם העוז להודות שכל חייהם היו טעות או פשע , ולא הכוח ליצור לעצמם עולם אמונות ודעות חדש. מבחינות רבות זה מצבו של השמאל הישראלי הפוסט ציוני, ודאי זה של האנטי ציוני. . מי שעדיין מאמין ב”שתי מדינות לשני עמים” גם אחרי אוסלו והאינתיפדה , גם אחרי ההתנתקות וה-7 באוקטובר הוא השמאל שלא רק האידיאולוגיה שלו התרסקה אלא גם סיכוייו לשוב אי פעם לשלטון בבחירות דמוקרטיות. רק מעטים בהם מסוגלים להודות בטעות ולברוא עצמם מחדש. רובם דבקים בסיסמאות הישנות. ואינן בוחלים גם בשיטות הבולשביקיות הישנות לתפוס את השלטון. הדמוקרטיה בפיהם עודנה סיסמא ודגל אך במעשיהם רוקנו אותה מתוכן. מי שהיה מוכן לפגוע בצה”ל ובמדינה בסרבנות, ולקבל עשרות מיליוני דולרים גם מסוכנות רשמית של ארה”ב, כדי להפיל את השלטון בישראל מעיד על עצמו כי דבר לא נותר בו מעולם האמונות שלו זולת אחד : האמונה שהוא טוב יותר חכם יותר וצודק יותר מרוב העם ולכן הוא ראוי לשלטון. 120 המיליונים שאספה עמותת “עתיד כחול לבן ” והזרימה לגופי המחאה ( גדעון דוקוב. מקור ראשון 14 בפברואר 25) הגיעו בחלקם מגופים אמריקאיים ששימשו צינור להזרמת כספים מגוף הממשל האמריקאי USAID. גוף שטראמפ החליט לסגור כי “אי אפשר לתקן אותו” גוף שעליו אמר השבוע אילון מאסק :”USAID שימש את הממשל האמריקאי כדי לשנות את מערכות המשפט בברזיל, רומניה אוקראינה וישראל”. מאסק מחזיק בידו את מסמכי הארגון הזה. בלי ספק סיבה לדאגה עמוקה בקרב כמה עמותות בישראל.
*
הנשיא טראמפ מציע לרוקן את עזה מתושביה. הטרנספר חזר לשולחן הדיונים הבינלאומי. רבים בישראל אמצו בהתלהבות את הרעיון, או למצער לא פסלו אותו מטעמים “מוסריים”, אלא העריכו שהתכנית אינה ישימה. רק מעטים, החוששים שטעם קיומם – המשך הסכסוך היהודי-ערבי – עלול להינטל מהם אם העזתים ייושבו בארצות אחרות, והסכסוך ידעך, רק אלו המעטים ממשיכים לצעוק שאסור בכלל לנסות לעודד הגירה מעזה כי זה “לא מוסרי”. פובליציסט ב”הארץ”, הרואה בוודאי בטרנספר לעזתים פשע מלחמה גזעני, מנסה להוכיח כי אין ממש בתכנית טראמפ – ולכן הוא מציע לו לטרנספר דווקא את כל המתנחלים “מהגדה המערבית ומזרח ירושלים” יחד עם הפוליטיקאים התומכים בהם . כלומר – המאמר מציע טרנספר של כ750,000 יהודים. כלומר באופן עקרוני טרנספר אינו בלתי מוסרי כל עוד הוא מכוון נגד יהודים . רק את אויבי ישראל אסור לגרש מכאן כי אם הם ילכו , ותיפתר “בעיית הפליטים” יאבדו הפלשתינאים את רוב הדלק הדרוש להניע את מנועי הסכסוך.
*
ובאותו עיתון עצמו – שופר השמאל האנטי ציוני “הארץ” – אפשר היה לקרוא גם מאמר שכתבה אחת שהיום היא מעורכי מדור הדעות. ענת קם. זו שישבה שנתיים בכלא לאחר שגנבה מצה”ל אלפי מסמכים מסווגים ומסרה אותם לעיתונאי הארץ כדי שהפרסום יצייר את צה”ל ומדינת ישראל כפושעי מלחמה. לפני שבוע הציעה ענת קם להקשיב דווקא לרב דב לנדו, המנהיג הרוחני של “דגל התורה”. לא חלילה לדברי התורה שהוא מרעיף על שומעי לקחו אלא לדברי הבלע שהשמיע נגד המדינה, השירות בצה”ל, והציונות הדתית .”הכי טוב שהערבים ישלטו פה…אפשר בלי מדינה לחיות טוב עם הערבים…החילונים של היום כבר מפקפקים בכל הזכות לארץ והם צודקים…הרבה בפעולות של צה”ל זה לא בשביל הצלה אלא בשביל הכבוד של המדינה. הורגים אנשים בשביל הכבוד…אף פעם הערבים לא כל כך שנאו (אותנו) בכל העולם” . “בציונות הדתית נהרגים כי הרבנים שלהם מלמדים אותם תורה מעוותת”. ואת דברי הבלע הללו, את הרב הזה, מחבקת ענת קם ומזדהה עם שנאותיו, היא יודעת שהוא מתייחס לנשים ונערות “כמו הטאליבן”. היא מוותרת לחרדים על הגיוס, על זכויות הנשים (מוכנה להפרדה באקדמיה) – ובלבד שהחרדים יילחמו נגד “המשיחיים”, נגד צה”ל, והמדינה בכלל. ענת קם עדיין “שם”, באותו מקום בוגדני בו היתה כשגנבה מסמכים מצה”ל כדי לפגוע במדינה. וביאושה המוחלט מהסיכוי להשליט את הליברליות שלה היא מוכנה להקריב אותה ולכרות ברית עם אויביה. העיקר לפגוע במדינה.
*
יש מי שעולמו חרב אך המציאות מסייעת לו לשנות את דעתו כי יש בו תעצומות נפש לבנות את עולמו מחדש. ויש מי שממשיך לראות מ”שם” בדיוק מה שראה בעבר כי הוא מתעקש לעצום עיניו מראות את המציאות. אצלנו זה גם ההבדל בין ציונים לאלו שהם כבר לא, או כבר הפכו שונאי הציונות ואויביה.
(צילום חיים ילין מתוך דף הפייסבוק שלו)
,
כתבות נוספות
