גרמנית במשכן

בעוד כשבועיים אמורה לבקר כאן ראש ממשלת גרמניה, אנגלה מרקל, שהיא ידידה ותומכת של ישראל. לכן, היא זכתה בכבוד להשתתף בישיבת הממשלה, כבוד שאף ראש מדינה אחר לא זכה לו. בנוסף לכך, היא אמורה לשאת נאום בכנסת ועל הרקע הזה כבר נשמעות הסתייגויות: באיזו שפה תדבר הקנצלרית?
כמה חברי כנסת יוזמים בימים אלה דרישה שמרקל תדבר בכל שפה שהיא רוצה, רק לא גרמנית. “צלילי השפה הגרמנית במליאת הכנסת צורמים את אוזניי”, אומר ח”כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי-מפד”ל). כנימוק נוסף אומרים אלדד וחבריו ליוזמה, כי “במדינת ישראל חיים עוד עשרות אלפי ניצולים שעבורם צלילי השפה הגרמנית הם צלילי פקודות הרצח במחנות המוות ובגטאות”.
בעניין הזה של הניצולים אני לא כל כך בטוח. אני רואה ניצולים רבים, אולי רובם ככולם, לא רק שאינם מופרעים על ידי הגרמנית, אלא ממשיכים להשתמש בה עד היום. אני רואה ניצולים רבים נוסעים לבלות בגרמניה, אני רואה לא מעט ניצולים שחזרו לחיות בגרמניה. מאז ומתמיד עמדתי משתאה לנוכח התופעה הזאת. לא הבנתי איך אנשים אלה שהם יוצאי גרמניה, או אנשים שמשפחותיהם ניספו בשואה – איך הם מסוגלים לחזור למדינה הזאת. אבל רבים מהם מסוגלים.
אלדד מספר ש”אני מאלה שעדיין לא קונים מוצרים גרמניים ונשבעתי שלא לדרוך לעולם על אדמת גרמניה”. גם אני, למרות שנולדתי בארץ להורים שעלו ארצה לפני השואה. אלא שאצלי זה לא ענין של החלטה, אלא של תחושה, אני פשוט לא מסוגל. יש המון מדינות בעולם שלעולם לא אבקר, למה צריך דווקא את גרמניה?
למרות כל זאת, אני חושב שלא נאה ולא מוצדק לדרוש מראש ממשלת גרמניה לדבר בכנסת בשפה שאינה שפתה. צריך להבדיל בין יחס אישי לגרמניה, לבין ההתייחסות הלאומית. במישור האישי יכול כל אחד לנהוג על פי תחושותיו. במישור הלאומי יש לנו יחסים הדוקים עם גרמניה וצריך לתת להתייחס אליה כמו אל כל מדינה שיש לנו אתה יחסים.

קישור לכתבה המקורית