געגועים לאובמה
פרופ’ אריה אלדד.
אל תדאגו. זה לא אני שמתגעגע. זה נתניהו.
כמה פשוט היה בימי אובמה. היה במי לתלות את קולר כל החולשות והחששות וההיסוסים וגרירת הרגליים וההקפאות . גם את השקרים.
כשחזר נתניהו מפגישתו הראשונה עם אובמה הגיע לועדת החוץ והביטחון. ראיתי לפני מנהיג מוכה הלם קרב. השנים הרבות ביליתי בחיל הרפואה של צה”ל -הכשירו אותי לזהות בנקל חיילים כאלה. אך בדומה לכמה נכים- מקצועיים שהפכו את פציעתם למקור הכנסה עיקרי – הפך גם נתניהו את הפגיעה שספג לייתרון , או לקולב, לתלות עליו את כל חולשותיו. מאותו יום – היה במי לתלות כל נסיגה וכל התקפלות. אובמה נשא את נאום קהיר שלו ב4 ביוני 2009. עשרה ימים אחר כך הגיש נתניהו את כתב הכניעה שלו בנאום בר אילן ובו הסכים להקמת מדינה פלשתינאית. ומאז, אף שהוכיח שבנושאים אחרים הוא יודע יפה לעמוד מול לחצי אובמה, ולא היסס להתייצב נגדו בסוגיה האיראנית, ו”ללכת על הראש שלו” לקונגרס האמריקאי, בענין המרכזי של הקיום שלנו כאן – מניעת הקמתה של מדינה פלשתינאית בלב המולדת שלנו – המשיך נתניהו להסביר ולתרץ את כל כניעותיו באובמה האיום.
ב20 בינואר עלה התירוץ למסוק ועף מוושינגטון. ומה יעשה עתה נתניהו?
ראש הממשלה הוא רב אומן בגרירת רגליים ודחיית החלטות, אך הוא עומד עתה בפני דילמה לא פשוטה. בסיס התמיכה שלו, יחד עם רוב מניינו ובניינו של הציבור היהודי בארץ ישראל תובע החלת החוק של מדינת ישראל על שטחי C, ו”מעלה אדומים תחילה”. יש קונצנזוס. אין (הרבה) ערבים. ואין עוד אובמה. רק נתניהו עוד לא מסוגל להוציא מפיו את המלים : “תכנית המדינה הפלשתינאית מתה”. מהבית הלבן מגיעים מסרים האומרים : אין לנו כרגע זמן אליכם. הממשל עדיין לא מאורגן. יש למנות מאות פקידים. תחליטו מה אתם רוצים. תביאו תכנית מסודרת לפגישה עם טראמפ. ובינתיים – תעשו. לא נפריע לכם. ללשכת נתניהו הגיעו לכאורה גם מסרים סותרים : חכו לפגישה עם טראמפ.
ביום א’ בבקר קם נפתלי בנט כולו עזוז וגבורה. היום יעלה בישיבת הקבינט את הדרישה לספח את מעלה אדומים, ולא – אוי ואבוי. בתופים וחצוצרות נכנס לישיבת הקבינט. בערב פורסמה הודעת הקבינט : פה אחד, (כלומר גם פיו של בנט), התקבלה ההחלטה לדחות את התכנית למועד אחר. אבן ריחיים ירדה לשבועות אחדים מצווארו של נתניהו. הוא קיבל דחייה, ועד אז – אלוהים גדול. יימצא תירוץ חדש.
אפשר לומר : מעלה אדומים חיכתה חמישים שנה – תחכה עוד חודש. אלא שהחשש העמוק הוא שאם נתניהו יצא לפגישה עם טראמפ ואין בידו אף שמץ תכנית סיפוח, רק עוד שנים-שלושה תנאים שיכבידו על איראן, דירת שרד לשגריר ארה”ב בירושלים, ועצימת עין לבניה בירושלים – תרד לטמיון הזדמנות היסטורית לשנות את מפת המזרח התיכון. טראמפ לא יהיה נאמן לארץ ישראל יותר מנתניהו.
בליכוד מאמינים באדיקות דתית ממש שאין להוריד מכסאו ראש ממשלה מכהן של הליכוד. זה קדוש הרבה יותר מארץ ישראל, ולכן לא הדיחו את נתניהו גם אחרי נאום בר אילן. אבל כשעננים פליליים קודרים מתקשרים בשמי נתניהו, והוא עדיין דבק במדינה הפלשתינאית – גם אחרוני חסידיו השוטים בליכוד עלולים להפסיק לשכב על הגדר בשבילו ולהתייצב להגנתו. הם יחפשו הנהגה חלופית. שתהיה, לשם שינוי, נאמנה לארץ ישראל. כדאי לנתניהו לקחת זאת בחשבון.
כתבות נוספות
