בכל דור. ערב פסח תשע”ו.22 אפריל 2016. מעריב סופהשבוע

בכל דור

פרופ’ אריה אלדד

בחצי אוזן שמעתי את זה . הפסקתי את פעולת המקדחה והקשבתי לרדיו.
“חג הפסח חג החרות” ליהגה מגישת התכנית. ולכן…. אנחנו צריכים להיאבק למען המסתננים מאפריקה “מבקשי המקלט”.
אנשים מחפשים תוכן לחייהם. משמעות לקיומם. לחלק מהיהודים היה פעם תוכן כזה : קראו לו ציונות. לעלות לארץ ישראל ולהקים בה מדינה. ולאחר שקמה יצקו לתוך הציונות שלהם את חובת ביצורה של המדינה, הרחבת גבולותיה ( ולידיעת הבורים מהשמאל – שחרור ירושלים יהודה והשומרון התנוסס גם על דגלם של מנהיגי שמאל ציוני סוציאליסטי מובהקים עוד לפני מלחמת ששת הימים) , וגם עליית מיליוני יהודים, המשך “יציאת מצריים” של העם היהודי.
הציונות לא הייתה מעולם נחלתו של רוב העם. הרצל היה במיעוט מול השמאל הבונדיסטי והאורתודוכסיה החרדית, ומול אלו שרצו להתבולל, להיטמע, לשכוח את יהדותם. גם רוב העולים ארצה היו פליטים ולא ציונים אידיאולוגיים. לכן קל אולי להבין איך צמחה בארץ התופעה המכוערת של פוסט ציונות, של אנטי ציונות. מתוך חיקוי עלוב של הפוסט-מודרניזם העולמי, שבו אין אמת ואין שקר, רק ביטויים ריקים כמו “שיח נאראטיבים”. וכשהאנשים החלולים הללו, שאיבדו את תחושת הצדק המוחלט לקיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל מנסים למלא את הבפנוכו שלהם במשהו – הם מצליחים “להבין” את הערבים, כולל המחבלים הרוצחים שלהם, או “להזדהות” עם המסתננים. ומה הנימוק שלהם? כי “בכל דור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”… אין עיוות עקום מזה של משמעות מה שנאמר בהגדה של פסח. העיוות הוא נחלתם של אלו שאיבדו את זהותם וזקוקים בדחיפות לזהות חילופית, גם אם היא צבועה ומשומשת מאד. ולפיכך יהפכו את האמת לשקר. את העם היהודי שזכה בחרות – למשעבד ה”פלשתינאים הכבושים”. את יוצאי הגלויות – למונעי מקלט ממאות אלפי מסתננים שניסו לחדור לגבולותינו, כמו אלו המציפים את אירופה.
לא כך אלא כך: בכל דור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. להבין שהמדינה הזאת אינה מובנת מאליה. שהחירות שזכינו לה בדם רב אינה מובטחת לצמיתות. שיש להלחם עליה בכל יום. שהחירות היום היא גם ריבונות מלאה בארץ ישראל, מהירדן ועד הים. ובכל ירושלים ובכל הר הבית. ריבונות כהלכתה : רק דגל ישראל בהר, ותפילת יהודים ריבונים במולדתם במקום הקדוש ביותר לנו. לנו ולא להם. ריבונות בנגב ובגליל. ומי שאינו נאמן למדינה היהודית, ורוצה בניצחון הערבים – לא יהיה אזרח. ריבונות האומרת כי מי ששודד את אדמות המדינה – ביתו ייהרס, ובמקום “היישוב הבלתי מוכר” שהקימו בדואים- יקום כפר יהודי חדש.
בכל דור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא מעולם האלילות של מצריים . ולזכור מה שכתוב בהגדה ” ובכל אלוהי מצריים אעשה שפטים”. לא רק להוציא את העם ממצריים היה צורך – היה הכרח גם להוציא את אלוהי מצריים מהעם. אבל האלילים דווקא הולכים ומתרבים סביבנו . רבים עובדים להם בתוכנו. אמנם לא בנוסח הפרימיטיבי של צלמיות חרס לפריון, לגשם או לפרעה שהוא אל בחייו – אלא בנוסח ימינו : סגידה לעגל הזהב. הערצת טייקונים, או “מפורסמים” באשר הם, גם אם אין הם אלא מטומטמים- פליטי-ריאליטי .
בכל דור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא – או הוריו – יצאו מהגלות שלא על מנת לחזור אליה. לא לברלין של נדל”ן ומילקי זול. אפילו לא לטקסס של “מצות יהודה” העולות חצי ממה שגובים מאיתנו במרכול כאן. בכל דור צריך לשוב ולקרוא ליהודים בכל העולם לעלות ארצה. הרי אין היום גלויות מאונס. אין עוד “מסך ברזל” סובייטי, רק מסך זהב, או הבטחות לכזה, מעבר לים. ואפילו יהודי איראן אינם בני ערובה משועבדים. לו רצו – היו יוצאים. ויהודי אירופה המתאסלמת המייללים על אנטישמיות גוברת – מי מחזיק בהם שם?
בכל דור חייב יהודי לראות את הגוי המרים יד על אחיו. ולהשיב מלחמה. לא להמתין לדקירה. לא להמתין למנהרה שתיפתח ליד בית ילדים בקיבוץ בדרום. לא כיפת ברזל שתיירט רקטות במעופן ולא מכשול תת-קרקעי להקשות על החותרים מתחת רגלינו. אלא “קיר ברזל” תודעתי. לא “הרתעה” שאינה פועלת ואינה אלא כסת”ח להבלגה, אלא מלחמה רצופה באויב הערבי, ולא להקריב חלילה חיי חיילים כדי למוטט את החמאס ולהשליט במקומו את אבו מאזן – זו נבלה וזה טריפה.
בכל דור. פעם היה זה נוגש מצרי. היום -ערבי המניף סכין . אוגר רקטות, חופר מנהרות. ואם אפילו בימי שעבוד מצריים היו יהודים מלשינים שאצו-רצו ללכלך על משה והוא הבין כי “אכן נודע הדבר” – היום בעידן מצלמות “בצלם” ומיליוני טלפונים “חכמים” אין צורך לרוץ. די בלחיצת כפתור. ושונאי ישראל בעולם מממנים כנופיות של מלשינים יהודים ותמיד ייוודע הדבר. ולכן היום לא עוד משה-יחיד-מכה-מצרי-וטומן-אותו-בחול. והרי אפילו אז לא היה בכך פתרון. זה צריך להיות תפקידה של מדינת ישראל, בשם ובמלכות, בהוראות אחרות לפתיחה באש, המתייחסות לכוונה ולא להצלחה, ולא רק במיקרו-תבור, גם בכלי טייס וטילים מדויקים , כי כוונתם של חופרי המנהרות ויצרני הטילים והנשק הגרעיני עיקר. לא התוצאה של מעשיהם.
בכל דור חייב יהודי לראות עצמו חלק מהמהלך ההיסטורי האדיר של שיבת ציון ותקומת ישראל. ואי אפשר לראות את המהלך במיקרוסקופ. צריך טלסקופ. “עם נבל ולא חכם” אמר משה רבנו, כי ראה מקרוב את קורח ועדתו, דתן ואבירם, את אנשי “ניתנה ראש ונשובה מצרימה”, את התובעים בשר עכשיו, בצלים וקישואים ואת הדגה (סלמון מעושן?) אשר אכלנו במצריים “חינם” או בחצי המחיר, אלו שרוצים הכל עכשיו, גם שלום עכשיו.
אבל כתוב גם “מה טובו אוהליך יעקב…כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו” . ומי אומר דברים נפלאים אלו על עם ישראל? דווקא בלעם, המכשף הבינלאומי שנשכר לקלל את עם ישראל. מה הוא רואה שמשה אינו רואה? את המהלך הגדול של עם יוצא משעבוד לגאולה, מקבל תורה שאין כמותה בעולם והולך לכבוש את מולדתו . לבלעם יש פרספקטיבה. אז גם כשאנו רואים את השחיתות והרקב והבוגדנות ואובדן הדרך – בכל דור חייב אדם להיות מסוגל לראות גם את התמונה הגדולה שאנו חלק ממנה. להיות גאה בעמו, במדינתו ובארצו. חג שמח.