בין ישראל לעמים
פרופ’ אריה אלדד
ר’ שמעון בר יוחאי אומר “בידוע שעשיו שונא ליעקב”.
על מדרש זה נערמו במשך ההיסטוריה תילי תילים של ראיות. מיליוני היהודים שנרצחו במיתות משונות באלפי שנות ההיסטוריה בידי הגויים : עובדי אלילים נוצרים ומוסלמים. והלקח ההיסטורי שלמדו היהודים היה פשוט : עולם הגויים שונא את היהודים. בימי בר יוחאי “התקינות הפוליטית” לא היתה מחייבת. לא היה צריך מיד להזדרז ולומר :”לא כל הגויים כמובן, יש צדיקים, חסידי אומות העולם”. התנהגות הרוב – היא שקבעה את הלקח ההיסטורי. אותו בר יוחאי מצוטט גם כמי שאמר : “אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם” . ומי שהתקומם וטען : זו גזענות והתנשאות – למד אולי רק באירופה בשנות ההשמדה איך קם עם “נאור” ו”תרבותי”, שהוציא מקרבו את גדולי הפילוסופים והמוסיקאים – והפך חיה רצחנית. כך אפשר להבין מה שאמר ר’ שמעון בר יוחאי : רק לאחר שהבורא נפח באפיו נשמת חיים הפך עפר האדמה לאדם. ומי שויתר על צלם אלוהים שבו והפך חיה – אינו ראוי להיקרא אדם.
אלא שעם ישראל – בין אם ירצה בכך ובין אם לא – אינו חי לבדו בעולם. הוא מוקף גויים. בלק מלך מואב שכר מכשף ידוע – בלעם בן בעור, כדי לקלל את עם ישראל. בלעם התבונן במחנה ישראל העצום והקללה הפכה לברכה. “הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב”. בלעם לא רק תאר מציאות , הוא ברך, שזה יהיה מצבו של העם גם בעתיד. אלא שלא זכינו שתתקיים הברכה עד תום. אמנם במשך רוב ההיסטוריה היינו “לבדד”. ולא היה מי שיקום ויעזור לנו ,לא בימי שחיטת שבטי היהודים בחצי האי ערב בתקופת מוחמד, ולא בימי מסעי הצלב, וגזרות ת”ח ות”ט עד ימי ההשמדה באירופה – אותו “בדד” התקיים בנו. אבל לא הגענו למצב שיכולנו להרשות לעצמנו שלא להתחשב כלל בגויים. גם בשעות שצפצפנו על איומיהם, ועשינו מה שהיה טוב ונכון לעם ישראל – היינו צריכים תמיד לתמרן בזהירות בין הכוחות הפועלים בעולם.
השבוע האחרון סיפק לנו שוב כמה שיעורים בפרק הזה. מדינת ישראל פעלה רבות כדי שהאו”מ יעסוק בהנחלת זכר השואה בכל העולם. כדי שלא יישכח הלקח האיום של האנטישמיות שהפכה לרצח העם היהודי. כך נוסדה “תכנית האו”מ לזכרון השואה”. אך מי שטרח לבנות את התכנית לא הצליח גם לשלוט במנגנון פקידי האו”מ המפעילים אותה. כך יכולנו להיווכח השבוע כי ראשי התכנית מתכוונים לקיים כנס העוסק… בבדואים בנגב, שעל פי טענתם של אותם אנטישמים – הם מיעוט נרדף בידי היהודים, מנושלים, נעקרים מ”אדמותיהם” ונאנסים להתיישב בערים. רק מוח אנטישמי מעוות ממש יכול להשתמש בכלים להנצחת השואה כדי להילחם בעם ישראל השב למולדתו. הלוא בידוע הוא שעשיו שונא ליעקב. ופקידים אלו אינם ראויים להיקרא אדם.
מפקד כוח יוניפי”ל, הגנרל האיטלקי סטפנו דה קול פרסם השבוע גינוי לישראל על כי חיל האויר שלנו, מפר את החלטת האו”מ 1701 וטס בשמי לבנון. הגוי הזה לא גינה את החיזבאללה שירה בשבועות האחרונים רקטות לגליל. לא גינה את ממשלת לבנון שמתחומה בוצעו התקפות אלו שרק במקרה לא נסתיימו בפגיעה באזרחי ישראל. מטרידה אותו העובדה שמטוסי ישראל תוקפים מלבנון מצבורי נשק איראני בדרכם לחיזבאללה. את החד צדדיות של האו”מ ומפקחיו אנו מכירים עוד מימי מלחמת העצמאות. עוד מהימים שמתווך האו”מ פולקה ברנדוט ניסה למסור את הנגב ואת ירושלים לערבים, תבע החזרת כל הפליטים הערביים למקומותיהם ואף לא יהודי אחד שגורש מגוש עציון, עטרות, נווה יעקב, קליה או הרובע היהודי בעיר העתיקה. בידוע שעשיו שונא ליעקב.
כאמור – טרם התקיימה בנו הברכה “ובגויים לא יתחשב”. ראש הממשלה בנט נפגש עם הנשיא האמריקאי ביידן כי ישראל חייבת להתחשב בארה”ב. אנו תלויים בה מבחינות רבות. אבל כבר הוכיחו ראשי ממשלה בישראל כי יש שעות בהן חובה עלינו גם להתעלם מתביעות ארה”ב. כך נהג בן גוריון במלחמת העצמאות. כך נהג לוי אשכול במלחמת ששת הימים, ולאחריה ( איחוד ירושלים). כך נהג בגין בחוקי ירושלים והגולן. כך נהג שמיר מול איומי ארה”ב לשלול מאיתנו ערבויות שהיו חיוניות לקליטת יהודי בריה”מ. כך פעל גם נתניהו מול אובמה. יש ודאי שעות שצריך להתחשב בדרישות ארה”ב. יש שעות שבהן רצוי לבסס מערכת יחסים טובה עם מעצמת-העל היחידה התומכת בנו, אלא שמנהיגי ישראל נבחנים ממש רק בשעות הקשות שבו עליהם לוותר על “הכימיה”, החיוכים וההיענות לתביעות, ולהציב קווים אדומים. בנט חזר מביידן והצהיר שהוא מרוצה מאד. אלא שהצהרת ביידן כי לאיראן לא יהיה לנשק גרעיני “לעולם” – שווה כקליפת השום כשאנו מבינים שארה”ב עשויה לבגוד בידידיה אם זה האינטרס שלה. כך נהגה בוייטנאם, , בעיראק , בסוריה ובאפגניסטן. ולפיכך אל לו לבנט לשכוח לרגע כי אנו יכולים לסמוך רק על עצמנו ועל אבינו שבשמיים, בנט חזר מרוצה מוושינגטון למרות שבניגוד לציפיות – ביידן העלה את הסוגיה הפלשתינאית, וככל הנראה לא חזר בו מכוונתו לפתוח בלב ירושלים בירת ישראל הריבונית, שארה”ב הכירה בה – קונסוליה לפלשתינאים. אין למצב כזה מקבילה בעולם הדיפלומטי. מהלך כזה מהווה פגיעה בוטה בריבונות ישראל. אם בנט ישלים עם מעשה זה – הוא יוכיח לאמריקאים שאין הוא מנהיג המסוגל, כרוב קודמיו, להציב קווים אדומים במערכת היחסים הידידותית. הקונסוליה בירושלים תהיה המבחן הראשון והקרוב של “ההישגים” בביקורו הראשון של בנט בוושינגטון.
ועוד פגישה חשובה נערכה השבוע. גנץ טס לרמאללה לפגישה עם אבו מאזן.
מילא בנט-ביידן. צריך להתחשב בארה”ב. אבל כשבנט אישר לגנץ להיפגש עם מכחיש השואה ותומך הטרור אבו מאזן – האם היה זה מתוך “התחשבות” באויב הערבי שונא ישראל, או חלק מהתשלום שהתחייב עליו בפני נשיא ארה”ב?
כל מי שאומר שאבו מאזן מתנגד לטרור – משקר. הוא תומך בטרור במיליארד שקלים כל שנה. משלם משכורות למחבלים רוצחים בכלא הישראלי, וגובה המשכורת נקבע על פי מספר היהודים שרצח המחבל. זו תמיכה מובהקת בטרור. מדינת ישראל חוקקה חוק המחייב קיזוז המשכורות הללו מכספי המיסים שגובה המדינה עבור הרש”פ. בא גנץ והבטיח לאבו מאזן “הלוואה” בגובה חצי מיליארד שקלים. ביד אחת מקזזים מהם את משכורות המחבלים – וביד השניה נותנים להם חצי מיליארד. במהלך זה רוקן גנץ את חוק הקיזוז מתוכן, עקף אותו. וכשהוא מעביר כסף לתומך טרור – הוא עצמו , וכל ממשלת ישראל עימו – הופכים תומכי טרור. הרשות הפלשתינאית שרויה במשבר כלכלי קשה, ואין לה כסף לשלם לרוצחים. מאין יימצא הכסף? אין בעייה. ישראל “תלווה” להם אותו.
מספרים כי בראשית שנות העשרים, בישיבת הפוליטביורו בברית המועצות הכריז לנין “קרוב היום בו ניתלה את כל הקפיטליסטים”. החבר זינובייב ( יהודי כמובן) שאל “מנין יימצאו די חבלים?” ולנין הניח את דעתו : “הקפיטליסטים ימכרו לנו את החבלים הדרושים”. אם זה לא היה נכון לגבינו היום – ודאי גם אנו היינו צוחקים.
(צילום -ויקיפדיה אנטישמיות מודרנית .יונגרבוי)
כתבות נוספות
