אתרוג לאחר סוכות
פרופ’ אריה אלדד
הביטוי בכותרת נועד להגדיר משהו שעבר זמנו. מחיר האתרוגים המהודרים בשוק ארבעת המינים ערב פסח עשוי להגיע לאלפי שקלים. אך לאחר החג – הם חסרי ערך, או שהם נמכרים בפרוטות, לפי הקילו, למי שעושה מהם ריבה.
אבל דוקא לאחר החג , ומעל דפי עיתון שמאלני מובהק וחילוני למהדרין כ”הארץ” הושלכה לחלל הצעת מחיר פנטסטית לאתרוג .לא כשם עצם אלא כפועל.
כשהפך אריאל שרון את עורו, ומ”אבי ההתנחלויות” הפך למחריב ולעוקר ולמגרש – לא האמינו רבים אז, וגם היום הם מסרבים להאמין, כי הוא עשה זאת רק כדי לחמוק מעניבת החנק המשפטית שסגרה עליו. לא ייתכן, אמרו, ש”מר ביטחון” ומקים התנחלויות יפעל נגד האינטרסים הביטחוניים המובהקים בהם האמין כל חייו, יחזק את אויבי ישראל, ויחריב את היישובים שבנה במו ידיו מטעמים ביטחוניים והתיישבותיים – רק כי יועציו הבטיחו לו שהעיתונות שהיתה צמאה לדמו לאחר גילויי השחיתות שלו, והמערכת המשפטית שעמדה להגיש כתב אישום נגדו ונגד בניו – יהפכו את עורם. יתחילו “לאתרג” אותו. לסלוח לו על כל פשעיו וחטאיו ושחיתותו רק כדי שייסוג מרצועת עזה.
לי אין כל ספק שזה אכן היה המצב. וגם אם תכנית “ההתנתקות” נדונה גם לפני כן בחצרו של שרון – הוא תמיד דחה אותה . רק האיום המיידי בכתב אישום על לקיחת שוחד גרם לו לשנות את דעתו, ולצאת לדרך הנסיגה, העקירה והחורבן.
והנה , מי שהיה זקוק להוכחה כי איום כזה מופעל על ראשי ממשלה מן הימין כדי שיהפכו את עורם וישנו את מדיניותם – מצא אותם בשבוע שעבר במאמר שכתב עורך “הארץ” אלוף בן. ב- 27 בספטמבר, בין החגים, הוא כתב על “דילמת השמאלן” . להערכתו , בפגישה האחרונה בין נתניהו לטראמפ נאלץ נתניהו לשוב ולתמוך בתכנית “שתי המדינות” . ואם אכן זה המצב מוטל שוב השמאלן המצוי על קרני הדילמה : להמשיך ולהיאבק בראש הממשלה המושחת, המסובך בתיקי 1000, 2000, ו4000, עד רדתו שחת, כלומר עד להגשת כתב אישום והפעלת מכבש לחצים פוליטי להתפטרותו – או למחול לו על כל חטאיו, להוריד הילוך בלחץ התקשורתי, לשכנע גם את המערכת המשפטית שכל אלו רק “זוטי דברים” כי הסיכוי המסתמן הוא שנתניהו הוא המנהיג היחיד שיהיה מסוגל “לסיים את הכיבוש”. לשמאלן אלוף בן – לא הייתה כלל התלבטות. הוא הצהיר כי יהיה מוכן לאתרג את נתניהו. הצהרה כזאת מתחת ידו של עורך עיתון משפיע יש לה משקל רב. זהו שטר לפירעון.
אינני יודע אם נתניהו יצליח לחמוק ממלכודת הדבש של טראמפ, אינני יודע גם אם טראמפ באמת מתכוון לנעוץ את שיניו בנתניהו אם יצטייר בעיניו כסרבן “דיל המאה”. מה שברור בינתיים הוא כי השמאל הישראלי, וגם רבים מאלו שמצפים בכיליון עיניים לנפילתו של נתניהו בגין התיקים הפליליים שהוא נחקר בהם – אינם באמת לוחמים לצדק, לטוהר המידות ולמשטר תקין. אלוף בן לא היסס כלל כשקבע כי הסיכוי ל”סיום הכיבוש” חשוב הרבה יותר מהסיקור האוהד שקיבל לכאורה נתניהו באתר “ואלה!”., מהשמפניה או הסיגרים. עורך הארץ הניח הצעת שוחד גלויה על השולחן. לא כזו שנרקמה לכאורה בחדרי חדרים בין אלוביץ’ לנתניהו, או בין שרה לאיריס, אלא בריש גלי : “הארץ” לא דורש תמורה כספית עבור שירותי האתרוג שהוא מציע, אלא תמורה מדינית. “הארץ”, ובמשתמע – כל התקשורת השמאלנית, יפסיקו להשחיר את דמותו של נתניהו, יפסיקו להציק למערכת המשפטית הגוררת רגליה לכאורה ומתמהמהת מהגשת כתבי אישום נגדו, יעודדו את החוקרים, הפרקליטים היועמ”שים והשופטים כי אל להם לעסוק בשטויות כשעל הכף מונחת האפשרות להקים מדינה פלשתינאית בשטחי יש”ע. השמאל מתגלה שוב במלוא צביעותו, עוטה מסכה של לוחם זכויות וצדק וערכים בשעה שאין הוא אלא תאב שלטון ממש כמו מי שהוא שואף להחליף. “עליונות המשפט” מטרידה אותו פחות ממה שהיא מטרידה את אוהדי “לה פמיליה”. ובאמת – איננו אלא תמונת הראי המעוותת שלהם. כל אלו שטענו נגד הסיסמא ‘בג”צ – סניף מר”צ’ מחזק אותה עכשיו כשהוא סבור שהשופטים ושומרי הסף ישתכנעו שאימוץ התכנית המדינית של השמאל חשובים בעיניהם יותר מטוהר המידות. ואגב – לא שמעתי שום הצעה כזאת לאולמרט מימין: “לאתרג” אותו אם יבטיח למנוע הקמת מדינה פלשתינאית. אולי ידעו כי התקשורת ברובה עדיין שמאלנית ותילחם בהצעה כזאת, ובית המשפט לא יהיה קשוב לה. אבל לא בצביעותו ובריקבונו המוסרי והערכי של השמאל אני בא לדון במאמר הזה אלא בסכנה הטמונה במנהיג מושחת.
חולשתו של נתניהו גלויה וידועה בפני אלוף בן. האובססיה שלו לביקורת תקשורתית המופנית כלפיו היא בבחינת עובדה שאינה זקוקה להוכחה. ולפיכך קם עורך “הארץ”, ומציע סיקור תקשורתי אוהד, סלחן, מאתרג – תמורת מדינה פלשתינאית. מבחינתו של נתניהו זה , ולא הצעתו של טראמפ, עשוי להיות “דיל המאה”.
מקרה אריאל שרון הביא אותי להבין כי מנהיג מושחת עלול להוות סכנה קיומית לישראל. מנהיג נבחר בזכות אישיותו, דרכו המדינית, הביטחונית, החברתית והכלכלית, וגם בהשוואה לאלטרנטיבות. אבל מנהיג מושחת עלול לפעול בדרך הפוכה לכל מה שהבטיח לבוחריו אם הוא מרגיש שהמערכת המשפטית סוגרת עליו בעידודה של התקשורת. מנהיג מושחת לעולם יהיה סחיט. לכן כתבתי גם לגבי שרון, גם לגבי אולמרט, כי גם אם יהפכו שוב את עורם ויבטיחו להקים מאה התנחלויות חדשות – אעמוד על השולחן וקרא להדחתם כי הם מושחתים ולכן מסוכנים.
סחיטה ישירה, גלויה , בוטה, נטולת בושה כזאת מפעיל עכשיו עורך “הארץ” על נתניהו. שרון לא עמד בלחץ הזה. למה שנתניהו יצליח לעמוד בו? דומני שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמישהו מציע לסחוט לימון כדי להפוך אותו אחר כך לאתרוג. ולכן יתנגד “הארץ” בכל כוחו לרעיון ( האמיתי או הדמיוני) שהיועמ”ש יציע לנתניהו לסגור את התיקים שלו אם יתחייב לפרוש. השמאל הישראלי זקוק לנתניהו כראש ממשלה חלש וסחיט, המסוגל לאמץ את תכנית השמאל, ולא כראש ממשלה בדימוס שחטאיו נמחלו לו רק כדי שיסתלק.
כל הדברים הללו אינם גורמים לי לאמץ את עמדת הראי, בה מחזיקים תומכיו. כלומר : למחול לנתניהו ולאתרג אותו , להגן עליו מפני כל ההאשמות, רק כי הוא “מנהיג ימני”. מתוך תקווה שהוא ימנע הקמת מדינה פלשתינאית. שלא יבגוד.
להיפך. גם אם רק מה שנתניהו העיד על עצמו נכון, כלומר שקיבל מתנות יקרות ערך מבעלי הון וענין – בכך דבק בו כתם מוסרי ואינני רוצה בראש ממשלחה כזה. מה גם שמנהיג כזה הופך, כפי שהוכיח זאת אלוף בן במאמרו – למועמד אידיאלי לסחיטה.
כתבות נוספות
