אין לא יכול
פרופ’ אריה אלדד
שעות אחדות אחרי שפורסם ברשת פוקס בארה”ב מפי “גורמי מודיעין מערביים” כי איראן בונה בסיס גדול לטילים מדויקים בגבול סוריה-עיראק, פרסם דובר צה”ל תמונות של מתקן לייצור טילים כאלה גם בבקעת הלבנון. האיראנים סיפקו לחיזבאללה מכשור וחומרי גלם, והדריכו את המחבלים כיצד לייצר טילים מדויקים וכיצד לשדרג רקטות מיושנות ולהפוך אותן למדויקות מאד. כיון שיש לחיזבאללה כ-130000 רקטות כאלו ברור כי הפיכתן לנשק מדויק עלולה לגרום פגיעה אנושה בישראל.
כל זה ארע יומיים אחרי ה”סבב” האחרון בצפון, חיזבאללה ירה טילי נ”ט מונחים שהחטיאו רק במעט אמבולנס צבאי משוריין. לכל ברור כי אם הקורנטים היו מצליחים להשמיד את הרכב על יושביו – היינו היום בעיצומה של מלחמה. רק בשולי הדברים ראוי להעיר כי ההנחה ש”כביש הצפון החדש” בטוח יותר מהכביש המקורי שהיה צמוד-גדר, לא לקחה בחשבון את השיפורים הטכנולוגיים, המאפשרים ירי מדויק מאד גם מטווח של קילומטרים אחדים, ואם מהכביש רואים את לבנון – גם לבנון רואה את הכביש. ובלבנון שולט החיזבאללה.
חיזבאללה היה ארגון הטרור שהקיז את דמנו בשנות השהיה בלבנון. השנים האחרונות שם היו רעות ממש. כעשרים וחמישה חיילים נפלו כל שנה. אבל במערכת הבחירות של 1999, בהתמודדות האישית על כס ראש הממשלה חיפש אהוד ברק “התחייבות בחירות” קצרה וקולעת שתיענה לרחשי לב הציבור, והוא “שלף”, בלי תכנית ובלי תכנון, את ההבטחה לסגת מלבנון בתוך שנה. הוא ניצח בבחירות. ניסה להגיע לנסיגה מוסכמת ומוסדרת. נסראללה סירב, הסורים לא רצו, גם לא האיראנים. כי למה לשלם משהו אם היהודי התחייב מראש לסגת בלי תמורה? וכך היה. הנסיגה החפוזה של ישראל מלבנון במאי 2000 היא שהפכה את נסראללה בעיני העולם הערבי והמוסלמי בכלל – למנהיג הערבי היחיד שהצליח להביס את ישראל. מראש כנופיה הפך אותו אהוד ברק לשליט לבנון בפועל ,מי שהשתתף בחיסול ראש ממשלת לבנון רפיק חרירי, והפך את הנשיא הנוכחי מישל עאון למריונטה בידיו. תחת פיקודו הפך חיזבאללה לארגון הטרור העשיר בעולם. מגדל חשיש ואופיום בבקעת הלבנון, מייצר הירואין בבעלבק , מנהל עסקי סמים בינלאומיים במיליארדים, מבריח כמויות סמים גדולות גם לישראל, מזייף כספים ומנהל סחר בינלאומי ברכב גנוב , ומפקד על רבבות מחבלים שיעים נחושים שצברו ניסיון קרבי עשיר בסוריה. מצויד בכמויות דמיוניות של נשק רקטי, שכבר היום מכסה את רוב שטח ישראל, ומהווה בסיס איראני קדמי על גבולנו. ממש כמו החמאס שהשתלט על עזה רק הודות לבריחת ישראל ממנה ב”התנתקות” של שרון. מפליא לראות איך שנים מחשובי המפקדים שצמחו בצה”ל נסוגו מפני הטרור הערבי כדי לזכות בייתרון טקטי קצר מועד, והביאו עלינו שתי צרות איסטרטגיות : הפיכת לבנון ועזה לבסיסי טרור ענקיים, המצליחים להרתיע את ישראל מפני כל ניסיון לעקור אותם.
הרבה מלים כתבתי, והרבה יותר ממני כתבו אחרים, על המבוי הסתום בדרום. אפשר להכריע את החמאס אבל איננו מוכנים לשלם את המחיר. לא את רבבות האזרחים הערבים שנצטרך להרוג כדי לחסל את החמאס בתקיפות מהאויר, ואם לא נהיה מוכנים , מוסרית ובינלאומית, לשלם בחיי ערבים, ועדיין נרצה להשמיד את החמאס – ניאלץ לשלם חלילה בחיי הרבה חיילים שלנו בפעולה קרקעית. אבל השבוע מופנות עינינו צפונה.
אפשר לפגוע בבסיס האיראני בגבול סוריה-עיראק. יש להניח שהפרסום והחשיפה הגבירו את הביישנות האיראנית הידועה והם כבר מיהרו להטמין באדמה או להחביא במקום אחר פריטים יקרים ורגישים. בעבר כבר פגעה ישראל במשלוחי נשק חשובים מאיראן ללבנון. אפשר לנחש שטילים מדוייקים רבים הושמדו בדרכם אל מחסני החיזבאללה ואל בורות השיגור. אפשר גם להשמיד את המפעל לדיוק טילים בבקעת הלבנון שאת תמונותיו חשף צה”ל השבוע. . אבל הניסיון המצטבר מלמד כי אנו מצליחים רק להאט מגמות כאלו. לא למנוע אותן כליל. ממש כשם שחיסול מדעני הגרעין האיראניים והחבלה בצנטריפוגות שלהם עיכבו את תכנית הגרעין האיראנית אבל לא עצרו אותה. על פי הערכות שונות יש בידי החיזבאללה כבר כמה עשרות טילים מדויקים. בעוד שנה – יהיו יותר. בעוד שנתיים – הרבה יותר. ואז האיראנים והחיזבאללה יבחרו את הזמן הנוח מבחינתם למלחמה. אסור לנו להניח להם לצבור כוח .
הבעיה היא שטיל מדויק אחד בידי ארגון טרור אינו “קאזוס בלי” – עילה למלחמה. אולי גם לא חמישים. אבל מה עם מאה? אלף? אם ממתינים להסכמה בינלאומית ותמיכה במלחמה יזומה של ישראל בלבנון – זו לא תגיע. במקרה הטוב – ארצות הברית של טראמפ תתמוך בנו. אם כך עלינו לבחור את מהלך הפתיחה ועיתויו גם בלא תמיכה רחבה .
נסראללה נחשב עתה במדינות רבות בעולם, גם באיחוד האירופי ובמדינות המפרץ כראש ארגון טרור. מדינות רבות גם מודעות לתפקיד החשוב שהוא ממלא בסחר בינלאומי בסמים. נסראללה הוא סמל בעיני הערבים ליכולתם לנצח את ישראל. גם הוזי השלום הסהרוריים ביותר אצלנו יודעים שעם נסראללה אי אפשר להגיע לשלום.גם הם יודעים שאיתו זו מלחמת-דת. יש רק דרך אחת לשכך את שאיפתו של נסראללה להשמיד את ישראל ותושביה היהודים. צריך להרוג את נסראללה.
רבים מאיתנו בטוחים שישראל רוצה מאד לחסל אותו “אבל הוא מתחבא בבונקר”. רק קירות הבונקר שלו מונעים את חיסולו. זה כנראה לא נכון.
רבים בצמרת הביטחונית שלנו מפקפקים בתועלת של חיסול כזה. מזכירים לנו שחיסלנו את קודמו בתפקיד, עבאס מוסאווי, רק כדי לקבל במקומו את נסראללה הגורם לנו להתגעגע לרוצח הקודם.וזה נקם את מות קודמו בפעולות הטרור בארגנטינה בהם נהרגו גם יהודים רבים. ומי ידע מי יחליף את נסראללה? אולי גרוע ומסוכן ממנו?
רבים בצמרת הביטחונית והמדינית חוששים גם שחיסולו של נסראללה יביא בהכרח למלחמת לבנון השלישית. הם כנראה צודקים. ולכן חיסול כזה צריך להתבצע רק בשעה שאנו מבינים שאין לנו אפשרות אחרת לחסל את האיום מצפון. לעקור ולהשמיד את הבסיס האיראני הקדומני.ובשעה שאנו מוכנים למלחמה.
אבל הוא, כידוע, מתחבא בבונקר שלו. “האיש בבונקר בבירות יודע בדיוק למה הוא בבונקר”, אמר השבוע נתניהו. באותו ערב שודר בערוץ הראשון תחקיר חשוב על נסראללה. אם התחקיר נכון “הבונקר של נסראללה” אינו אלא מטאפורה. הוא אכן נזהר. הוא מחליף כתובות, אבל הוא ישן גם בביתו, והוא יוצא בכל יום ששי להתפלל במסגד. נכון, יש יותר ממסגד אחד בו הוא מתפלל. לעיתים הוא גם מופיע בציבור בדרום לבנון או בבירות. אבל אם ידענו להוציא את מסמכי הגרעין מלב טהראן אנחנו יכולים בלי ספק לדעת מתי ואיפה אפשר לחסל את מר ח. נסראללה. ולפיכך עלינו להניח שקברניטי ישראל אמנם יכולים, אבל אינם מעוניינים כרגע בחיסולו. ממש כפי שאינם מעוניינים בחיסולו של איסמעיל הניה או יחיא סינואר בעזה. שתי ההחלטות הללו מוטעות להבנתי. בדיוק כמו שלמדנו בטירונות : אין לא יכולים. יש לא רוצים. הגיע הזמן שירצו.
כתבות נוספות
