אין כמו נתניהו.
פרופ’ אריה אלדד
אין ויכוח: נתניהו נואם גדול. הוא יכול לנסח אמיתות מוצקות במשפטים קצרים ותמציתיים. לשאת דבריו בקול בוטח, להישיר מבט אל מאזיניו או אל עדשת המצלמה. ולהיות משכנע מאד. וגם כשהוא אומר ההפך -הוא נשמע משכנע מאד.
כנגד עמדתו בעניין המסתננים אמורים הדברים.
בשנת 2009, כשהחל נתניהו את כהונתו השניה הלך וגבר זרם המסתננים האפריקאים . באותה שנה נכנסו ארצה 5000 מסתננים. ב2010 – הסתננו 15000. בניית הגדר החלה רק בסוף 2010. ב2011 – נכנסו יותר מ- 17000, וב2012 – למעלה מ10000. בשנה זו הושלמה בניית הגדר וההסתננות נבלמה. בישיבת הממשלה אמר ראש הממשלה “זו הצפה של המדינה וביטול זהותנו כמדינה יהודית ודמוקרטית”. אכן מילים כדורבנות. משכנעות מאד. והוא גם הוסיף , “יש להוציא פיזית את המסתננים ויש לנקוט ביד תקיפה ולהחמיר מאוד בענישה. אנו עדים למצוקה, אנו מטפלים בה, נפתור את הבעיה על ידי פעולות ולא על ידי זעקות”.
עד אז נכנסו לישראל יותר מ65000 מסתננים. בחמש השנים האחרונות עזבו רבים, והיום מספרם עומד על כארבעים אלף – ועוד אלפי ילדים שנולדו להם כאן.
כשנבלם גל המסתננים עסקו נתניהו וממשלותיו באלו שהצליחו להסתנן. מאמצים רבים הושקעו בהוצאתם. הוקמו מתקני כליאה ושהייה, חוקים נחקקו , ואף שרבים מהם התרסקו על מפתן בג”צ – תהליך היציאה נמשך. בשנה האחרונה יזם נתניהו הוצאתם ל”מדינה שלישית” (רואנדה או אוגנדה). בית המשפט העליון הסכים אפילו שיוצאו אליה בניגוד לרצונם אם ייחתם הסכם עם “המדינה השלישית” המאשר כי היא מסכימה לקבל מגורשים כאלה.
בנובמבר 2017 , בפתח ישיבת הממשלה אמר נתניהו “המדיניות שלנו כלפי המסתננים היא תלת שלבית: שלב ראשון – בלימה. הקמנו גדר וחוקקנו חוקים שיחד בלמו כליל את שיטפון המסתננים ולמעשה היום מספר המסתננים עומד על אפס. השלב השני היה הוצאה. הוצאנו כ – 20,000 מתוך המסתננים הקיימים ובאמצעים שונים. עכשיו זה השלב השלישי – הוצאה מוגברת. ההוצאה הזאת מתבצעת תודות להסכם בינלאומי שהשגתי, שמאפשר לנו, מתוך 40,000 המסתננים שנותרו, להוציא אותם ללא הסכמתם. זה דבר מאוד חשוב.” והכריז על מבצע הגירוש שהיה אמור להתחיל השבוע.
אבל ארגוני שמאל, אקדמאים, רופאים, סופרים ואנשי רוח נהגים וטייסים פרסמו עצומות והפגינו. רואנדה הבריזה – ונתניהו התקפל. קיים משא ומתן עם נציבות האו”מ לפליטים , הגיע איתם להסכם כינס ביום ב’ אחרי הצהריים מסיבת עיתונאים, והכריז על ניצחון. “אני שותף מלא לרצון להוציא מכאן את כל המסתננים, לכן הבאתי הסכם שמוציא את המסתננים למדינה שלישית”, אמר נתניהו. “אבל לפעמים יש הפתעות: המדינה השלישית לא עמדה בלחצים, והיא נסוגה מן ההסכם. לכן הייתי צריך להביא הסכם חדש, טוב יותר. ההסכם החדש מוציא כ-16,000 איש לעומת ההסכם עם המדינה השלישית שהיה מוציא כ-14,000. אלה שיישארו, יישארו כאן במעמד זמני לחמש השנים הקרובות. מבחינתי גם זה לא סוף פסוק”.
משכנע מאד.
גם כשזה ההפך מהאמת – נתניהו משכנע. היה בידו הסכם שאפשר לו לגרש מסתננים גם בניגוד לרצונם. בג”צ אישר. ואז חזרה בה רואנדה. תקלות כאלו מתרחשות. אין הכרח להיכנע, אבל נתניהו בחר להתקפל ולבטל את תכנית הגירוש. וכיון שהוא בטוח שאזרחי ישראל מטומטמים הוא גם הסביר להם שעכשיו יש לו הסכם שהוא אפילו טוב יותר מהקודם. אמנם לפני כן התחייב להוציא מכאן את כל המסתננים ועכשיו – במקרה הטוב – יוציא רק 16000, (אמנם גרמניה ואיטליה כבר אמרו שלא שמעו על כך שהן “התחייבו” לקלוט מגורשים מישראל, אבל לא נניח לעובדות לקלקל את “ההסכם הטוב יותר”), אבל בסרטון ( משכנע מאד, כבר אמרנו?) ששחרר ביום ב’ בערב אמר שעכשיו – המצב הרבה יותר טוב. גם אלה שיישארו יקבלו רק מעמד זמני, לחמש שנים ( בפוליטיקאית מדוברת המשמעות היא – כשיבוא המשיח, לא בקדנציה שלי). ואת אלה שיישארו הוא מבטיח “לפזר” בכל הארץ. וקורץ לימין : בקיבוצים. ( כאילו כבר שכח שתכנית ” לא בין גדרה לחדרה” נכשלה בבית המשפט, ואין לו שום כלי אמיתי לאכוף עליהם לצאת מתל אביב. ) וכמובן – הוא ישקם את דרום תל אביב. צ’יקצ’ק.
אבל שלוש שעות אחרי שהכריז על ההישג הגדול הבחין נתניהו שרוב שרי הממשלה – אפילו בכירי המתחנפים – מסרבים להכיר ביכולת השכנוע שלו ואינם קונים את השקר. ולפיכך הכריז על פליק פלאק מפואר : השעיית ההסכם ובחינתו מחדש. משכנע מאד. עוד ניצחון כזה ואבדנו, כי בינתיים הגירוש בוטל. ההסכם עם האו”מ נחתם. עכשיו נתניהו יכופף אחד אחד את המתחנפים – ויאשר בכל זאת את ההסכם בממשלה.
ממש לא נעים להיות קטנוני מול גדולה כזאת., כי אחרי הכל – נתניהו בנה לנו את הגדר והציל אותנו משיטפון אפריקאי. אבל בכל זאת ראוי להעמיד דברים על דיוקם ההיסטורי, דווקא בסוגיה זו.
ב- 20 בינואר 2010, על פי דרישת ארבעים חברי כנסת התייצב נתניהו במליאת הכנסת והתחייב : “מחר אני יוצא לסיור בגבול ישראל–מצרים. מחר. ואנחנו נביא, או ביום ראשון הקרוב, אם נספיק, או ביום ראשון לאחר מכן, תוכנית לבניית מכשול נגד ההסתננות המסיבית למדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להיות מדינה שפעורה להסתננות,” הבטיח בינואר ולא עשה עד נובמבר. כשראיתי שהממשלה לא זזה, למרות ההצהרות , הגשתי הצעת חוק שתחייב את הממשלה להקים גדר. ועדת השרים לחקיקה תמכה, אבל שר האוצר הגיש ערר וההצעה נכנסה למקפיא. נתניהו יכול היה לבטל את הערר בהצבעה קצרה בממשלה ולא עשה זאת. ביולי 2010 העליתי את הצעתי להצבעה. נתניהו הורה לקואליציה להתנגד. סגן שר הביטחון דאז , מתן וילנאי , השיב בקצרה בשם הממשלה להצעת החוק : “אנחנו עוסקים בזה, יש הנחיות למשרד הביטחון, רק עכשיו יצא קול קורא לקבלנים, שפורסם בשבוע שעבר, והפרויקט הזה מתקדם. אני מציע להתנגד להצעת החוק על מנת לאפשר לנו להמשיך לפעול.” וילנאי לא הסביר מדוע חוק שמחייב את הממשלה להתחיל מיד בהקמת הגדר מפריע לממשלה לעשות זאת. הכנסת הצביעה ובקולות הקואליציה הממושמעת – הסירה את הצעתי מסדר היום. נתניהו עצמו הצביע נגד החוק. כאומר – “אתה לא תגיד לי מה לעשות, בטח לא מתי לעשות.”
רק בנובמבר 2010. אחד עשר חודשים אחרי שאמר “מחר” – החלה בניית הגדר. 15000 מסתננים נכנסו בשנה שהוא גרר רגליים. ועד שהושלמה הגדר – עוד 27000. ברור שאי אפשר להקים גדר בזמן קצר יותר. אבל לדחייה לא היתה שום הצדקה. הוא יכול היה למנוע את כניסתם של כל המסתננים שהיום הוא מתגאה כל כך בהסכם שיביא ל”גירושם” למדינות מערביות. הסכם שכבר הודיע על השעייתו.
אין ספק. נתניהו משכנע מאד. אבל בפרפראזה על מה שאמר עליו שרון : כולנו רוצים מאד להאמין לו, רק איננו יודעים אם להאמין לנתניהו של אחרי הצהריים או לנתניהו של הערב.
כתבות נוספות
