אופוזיציה בכל מחיר
פרופ אריה אלדד
לבי-לבי לחברי הכנסת של “יש עתיד ” .
רובם אנשים טובים. רובם עשו משהו בשביל המדינה לפני שהגיעו לכנסת. בשנה האחרונה עברו טלטלות קשות. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. יאיר לפיד היה מועמד-לרוטציה-לראשות-ממשלה בסיעה הגדולה בכנסת, שאיימה על שלטון נתניהו – ועתה הוא יו”ר האופוזיציה בראש סיעה בינונית בגדלה שסבלה לאחרונה מגל עריקות. השלטון שהיה קרוב כדי מגע יד – נשמט. אבל דומה כי לא רק הגה השלטון אבד, איתו אבדה לו גם היכולת להבחין בין טוב לרע. בין אח לאויב.
למפלגות באופוזיציה תפקיד חשוב : להוקיע את עוולות השלטון וכישלונותיו, להיאבק על הקו האידיאולוגי – אם ישנו כזה, להיות סמן ימני או שמאלי או דתי או לאומי-ערבי. להיות אלטרנטיבה שלטונית. אבל אין היום בישראל “אופוזיציה”. כי מה שיש הוא תערובת אקראית של מפלגות שהדבק המחבר ביניהן הוא שנאת נתניהו או העובדה שלא רצו אותן בקואליציה.
“יש עתיד” של לפיד, “תלם” של יעלון, “ישראל ביתנו” של ליברמן, ו”ימינה” של בנט – כולן מפלגות ציוניות. אפילו במר”צ יש עדיין הנלחמים על הציונות של המפלגה אם כי קולותיהם נחלשים והולכים. ולכל אלו אין שום מכנה משותף עם “המשותפת” שהיא אנטי-ציונית במוצהר. שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ותומכת באויבי ישראל ובטרור נגד יהודים ומדינת ישראל.
לפני שבוע פרסם ישי פרידמן ב”מקור ראשון” תרגום מערבית של הדף הרשמי של בל”ד ובו אזכרה לרוצחי תרפ”ט במלאת תשעים שנה לתלייתם.
הבנתם נכון. לא ל-133 נרצחי מאורעות תרפ”ט, ובתוכם 67 נטבחי חברון, אלא לאלה שהיו הגרועים שברוצחים ושלושה מהם נתלו על ידי הבריטים. 27 מהרוצחים נידונו למוות בתליה על כי שחטו ילדים לעיני הוריהם והורים לעיני ילדיהם, על אונס בנות לעיני הוריהן וכריתת איברים ושריפה בחיים . אבל הבריטים היו רחמנים בני רחמנים כשמדובר ברוצחים ערבים. 24 קיבלו חנינה מידי הנציב העליון, ג’ון צ’נסלור, ורק 3 מהגרועים – מוחמד ג’מג’ום, פואד חיג’אזי, ועטא א-זיר – נתלו, בדיוק לפני תשעים שנה. בל”ד קוראת להם “השאהידים של מהפכת אל בוראק”. והטבח הנורא היה לדעתם “מאבק גיבורים להצלת מסגדי הר הבית מידי היהודים. זכרם של הגיבורים הללו יישאר חרוט לעד בליבה של האומה הפלשתינאית במסע הארוך לשחרורה”. ובל”ד לא לבד. גם חברי הכנסת של חד”ש ובהם עיסאם מחול השתתפו ב2016 בשיפוץ המצבות שלהם בבית הקברות המוסלמי בעכו. ואם זו אינה תמיכה בטרור – מה כן?
זוהי כמובן רק תזכורת עדכנית למהותה של בל”ד , ו”המשותפת” כולה. שהרי לא היה אפילו צדיק אחד בסיעה הזאת שהתנער מה”יזכור” לרוצחי חברון וצפת. כסיף וטיבי ויזבק שותפים לפשע.
והשבוע הגישה “הסיעה המשותפת” הזו הצעת אי אמון בממשלה. הצעות כאלו הן חלק מזכויותיה של כל מפלגה באופוזיציה. אין כמובן שום סיכוי לאופוזיציה הנוכחית להפיל ממשלה בהצבעה כזאת, כי לא די בהשגת רוב ( נניח שכל חברי הליכוד בבר מצווה של חבר מרכז) . כדי להפיל ממשלה האופוזיציה זקוקה ל- 61 חברי כנסת שיתאחדו סביב מנהיגותו של אחד מהם. ולפיכך הצעת אי אימון היא רק הזדמנות לתקוף את הממשלה, למתוח ביקורת, להציע את החלופה הרעיונית, או בקיצור : לדבר. כמה משעות חיי המתסכלות ביותר ביליתי על הדוכן ההוא בכנסת, מגיש הצעות אי אמון, יחד עם שאר חברי סיעות האופוזיציה. נלחמים כאריות ונופלים כזבובים.
סיעות האופוזיציה מתלבטות תדיר אם לתמוך בכל הצעת אי אימון בממשלה ( גם אם תוכנה סותר את מצען האידיאולוגי ) רק כדי לשמור על חזית אופוזיציונית אחידה , או לשקול כל הצעה לגופה. בהיותי באופוזיציה תמכתי לעיתים בהצעות חברתיות של מר”צ, אבל מעולם לא מצאתי עצמי חובר לאויבי ישראל בהצעות אי אימון בממשלה על רקע מדיני או לאומי. כי גם ישיבה ממושכת באופוזיציה לא הצליחה להפוך אותי למשת”פ של הערבים שונאי ישראל.
אבל זה מה שקרה השבוע בכנסת ליאיר לפיד, מיקי לוי, בועז טופורובסקי, יואב סגלוביץ, רם בן ברק , קארין אלהרר, להב הרצנו, ועופר שלח. אולי ראוי לציין לטובה את בוגי יעלון שלא הרים ידו לתמוך בתועבה של “המשותפת” שנקראה “ממשלת סיפוח ואפרטהייד”, ואלעזר שטרן שנעדר מההצבעה. וכל האחרים שהיו צמאים לפתע, קמו ויצאו ולא תמכו באויבי ישראל.
יאיר לפיד, שלפני שנה הצהיר בסיור בבקעת הירדן :”כן לריבונות ישראל בגולן…בבקעת הירדן…לגושי ההתישבות…לירושלים המאוחדת”, הפך את עורו,אולי מתוך מחויבות מעוותת לפוזיציה של “ראש האופוזיציה” וחבלי הארץ המיועדים בעיניו להחלת ריבונות הפכו לפתע לאזורי “סיפוח ואפרטהייד”. וסגן ראש המוסד לשעבר, רם בן ברק, גיבור אמיתי שכל אזרחי ישראל ( היהודים) חייבים לו רבות, אשר לפני פחות משנה הצהיר :”בקעת הירדן היא נכס אסטרטגי שמהווה את חגורת הביטחון של מדינת ישראל . זו חובה שהיא תישאר בריבונות ישראל בכל מצב”. הסכים לפתע שהריבונות המבורכת הזו תיקרא “סיפוח ואפרטהייד” בפי אויבי ישראל. הוא גם לא היסס להצהיר באזני ובאזני מאזיני תכנית הרדיו של עמיתי בן כספית ושלי ברדיו 103 ב23 ביוני: “אני אצביע בכל הצבעת אי אימון בממשלה הזאת – לא משנה מה הסיבה”. .
באמת, מר בן ברק? עד כדי כך? שנאת נתניהו העבירה אותך על דעתך? או שלא נתת לעצמך דין וחשבון על מה שיצא מפיך?
תאר לעצמך מטח רקטות מעזה, ובעקבותיו פעולת תגובה של צה”ל בדרום. המנוולים של “המשותפת” מגישים אי אימון בממשלה על “התוקפנות ופשעי המלחמה של ממשלת ישראל נגד העם הפלשתינאי”. איך תצביע, גיבור ישראל? עם אויבי ישראל המחרפים מערכותינו, כפי שהתחייבת בתכנית הרדיו ? או שמא תתעשת ותבין שיש דברים חשובים יותר ממחאה נגד נתניהו וממשלתו, ובתוכה חבריך הקרובים גנץ ואשכנזי שבגדו בכם? מילא לפיד, הוא היה רק עיתונאי ופוליטיקאי. מאלה אינך מצפה להרבה. אבל מסגן ראש המוסד?
מילא, אם תמיכה בתועבה הזו היתה מפילה את הממשלה. אבל לכך כמובן לא היה כל סיכוי. אז רק כדי לצופף שורות עם אחמד טיבי והיבא יזבק, שמא תזדקקו להם ביום מן הימים? עד כדי כך “רק לא נתניהו”?
כתבות נוספות
