אולי נעשה בחירות.
פרופ’ אריה אלדד
“בקיץ הזה תלבשי לבן/תחשבי מחשבות בהירות/אולי תקבלי מכתב אהבה/אולי נעשה בחירות.” כה כתבה נעמי שמר לאחותה החולה, והוסיפה : “אני אבחר בך ואת בי תבחרי / וביחד נהיה לרוב”. “הבחירות” בשירה של נעמי שמר נועדו להציב יעד מעשי למי שכמו איבד תקווה ואין לו עוד מטרות אמיתיות בחייו.
דומה שרוב נבחרי הציבור בקואליציה שקועים היום בהלך רוח דומה. איש מהם אינו משתוקק לבחירות. אבל הם דוהרים לקראתן כאילו גזירת גורל היא. וכל אחת ממפלגות הקואליציה מזדרזת “לחשוב מחשבות בהירות” ולהציב תנאי שהוא בבחינת “ייהרג ואל יעבור”. ואם לא יתקיים – נלך לבחירות.
ההסבר הפשוט ביותר, גם השטחי ביותר, הוא שכל ראשי המפלגות שבקואליציה חוששים מפני המלכודת המשפטית ההולכת וסוגרת על נתניהו. והם חיים בתחושה שמה שלא יספיקו עכשיו – אולי כבר לא יושג בממשלה הזאת. זוהי מחשבה אובדנית. לא רציונלית. מתוך שהם חוששים מקיצה הקרב של הממשלה – הם מקרבים את קיצה. וגם אם הם יודעים יפה כי איש אינו תוקע לידם שהם בכלל יהיו בממשלה הבאה ומה יוכלו להשיג בה – הם מעוניינים בתמונת סיום יפה :”על מה נאבקנו” ללכת איתה לבחירות.
החרדים רוצים פטור מגיוס. עכשיו. לא בספטמבר על פי הארכה שקבע בג”צ לחקיקה חדשה, אלא עכשיו. ברור להם כמובן כי איש לא יגייס אותם בכוח – גם אם בג”צ יקבע עוד אלף פעם כי הפטור הגורף לתלמידי ישיבה אינו חוקתי, ואינו שוויוני – עוד לא נולד ראש הממשלה שישליך לכלא רבבות משתמטים מגיוס. ידועה האמרה “יותר משהרבנים בדור הזה יראי שמיים – הם יראי רבנים” והפלגים השונים של החרדים ניצים ביניהם מי יהיה קיצוני יותר במלחמתו בגיוס. ואם אחד קורע בראש חוצות צו-גיוס – יבוא בן הפלג המתחרה ויצית למרבה הזוועה בפורים בובת חייל תלוי. וחברי הכנסת שלהם, במצוות רבניהם, נגררים אל הקטטה כאילו אינם יודעים שאין זה אלא מאבק כוח המתחזה למלחמת דת. ואם ממש יתעקשו להמשיך – המנצח יקבל את יאיר לפיד כראש ממשלה. ואם אתה לא חרדי – זה כמעט אותו דבר כמו נתניהו. הרבה מלים. מעט מעשים.
ומי שסבור שרק אצל החרדים ההתנהלות “לא רציונלית” – יבוא ויסביר לי מה רציונלי בתביעה האולטימטיבית “תקציב 2019 – עכשיו”. התירוצים דפוקים לגמרי : “התקציב בשנת בחירות הוא זירת סחטנות פוליטית ולכן רצוי מאד להקדים את התקציב לפני שנת הבחירות” מסבירים לנו שוב ושוב דוברי “כולנו” של כחלון. אז מה הועילו הגאונים? הקדימו את התקציב – והקדימו את הסחטנות הפוליטית, ואולי גם את שנת הבחירות. הקדמתן אולי תספק לכחלון תירוץ בנוסח שר האוצר הקודם, יאיר לפיד : כמעט הצלחתי לתקן את העולם – ובדיוק היו בחירות. כמה חבל. כמעט הצלחתי להוריד את מחירי הדיור. כמה חבל.
בשעה שהחרדים מאיימים בבחירות אם לא יאושר חוק גיוס חדש וליברמן מאיים בבחירות דווקא אם יאושר חוק כזה , נזכר הליכוד שאם מגישים תביעות – גם לו מגיע משהו. איש מבכירי הליכוד אינו מעיז להניף את נס המרד ולקרוא לבחירת מנהיג חלופי שאינו נתון בחקירות, אז מה עם חוק הלאום?
רק “הבית היהודי” טרם הכריז על האולטימטום שלו. כנראה ויתרו כבר על בניה מסיבית בירושלים , ביהודה ובשומרון. את 1E אפילו לא מזכירים. כנראה נואשו כבר גם מהחלת ריבונות, אפילו סמלית, על מעלה אדומים. אולי הם חוששים שנתניהו יאשים אותם במה שהאשימו את “התחיה” ב- 1992 – שהם גרמו “בגלל זוטות” למפלת שמיר ולעליית השמאל. ולפיכך הם שותקים. ואולי הם מחכים לתגובתו של נתניהו לתכנית טראמפ לכשתפורסם. על פי מקורות ערביים כוללת התכנית בינאום העיר העתיקה בירושלים. אם יעז נתניהו אפילו לרמוז שהוא מוכן לדון בתכנית כזאת – יהיה גם לבית היהודי אולטימטום נאה.
ולכן אולי בקיץ הזה תלבש הארץ כרזות ושלטי בחירות/ וסיסמאות נבובות-חלולות/ותיבות הדואר שלנו יוצפו עלוני שנאה והשמצות/ כי נעשה בחירות/ הם יבחרו בהם, אנחנו נבחר בנו/ זה אמנם יעלה לנו שני מיליארדים, אבל היי! חיים רק פעם אחת!
כתבות נוספות
